רוץ פרץ, רוץ

לפי הפאניקה שאחזה בתקשורת, הכותרת הייתה צריכה להיות "ה-ם מ-פ-ח-ד-י-ם". אלא שכלב החצר של שרון, שעבר לשרת את אולמרט, יואל מרקוס, בשני מאמרים עם הכותרת "רוץ אולמרט, רוץ", הוא ההשראה לכותרת דלעיל.

עמיר פרץ,
היינו כחולמים: למרות שיצאת שני, אתה יכול להיות ראש ממשלה. אין לי ספק- אילו הייתה הזדמנות כזו לפרס, או שרון/אולמרט, הם לא היו מהססים לרגע. איך אמר עומרי לחוקרי המשטרה? רציתי לראות את אבא ראש ממשלה, ומבחינתי, כל האמצעים כשרים. אחרי שראינו בכנסת את ההצבעות של הערבים עם שרון, ואחרי שראינו את פרס יושב בממשלת שרון הראשונה עם גנדי, ליברמן, ובני אילון- אף אחד לא יכול להטיף לך.

בשם המוסר, הצבועים מזהירים אותך לבל תתחבר ל"ימין הקיצוני". מעצבי דעת הקהל ה"מוסריים", רוצים לראות בממשלה את הצדיקים: דליה איציק, שירקה לבאר ששתתה ממנה לשוכרה, ואת שמעון פרס וחיים רמון שעשו בבאר הזו, מעשה כיבוי אש בצופים.

אם מוסר הוא שם המשחק, אז 19 המנדטים של מפלגת העבודה, שווים יותר מ- 29 המנדטים של "קדימה". המנדטים שלך, הושגו ביזע וביושר. מה שאי אפשר לומר על 29 המנדטים של אולמרט. "קדימה" הוקמה בזכות מנדטים גנובים, והשודדים בטוחים שבחסות כלבי השמירה, 28 במרס הוא יום הלבנתם.

שלא יספרו סיפורים: כל האינטרסנטים שעושים פוליטיקה, וסוכני המכירות שלהם בתקשורת, חושבים על הכול- חוץ מהעניין המוסרי. כשהצחנה עולה מהתרגילים המשרתים אותם, עם רוח גבית של מעצבי דעת הקהל, תמיד יהיה מי שינדב הסבר בנוסח: ה"פוליטיקה היא אומנות האפשרי".

הסיטואציה הפוליטית שנקלענו אליה- נדירה. פעם ראשונה שלמועמד המוביל את המפלגה הראשונה, אין רוב חוסם. במצב כזה, ברור שכל מי שיש לו סיכוי לעבור את ה- 61, נימצא בעדיפות. בנוסף, עדיף למדינה, שמפלגת שודדי המנדטים, תבוא על עונשה. מבחינה מוסרית: יהיה מאוד עצוב, אם גנבי המנדטים, ייהנו מפירות גניבתם.

אבל לא רק סיבה מוסרית יש בהקמת קואליציה עם הימין. גם סיבות פוליטיות רציונליות. מבחינה מדינית: איסמעיל הנייה מזהיר מתוכנית חד-צדדית. אבו-מאזן בעד הסכם. למעט "קדימה", כל המפלגות (והציבור) תומכות במו"מ עם הפלשתינים.

ב)- אחרי הטראומה מפינוי "עמונה", ברור שעם הימין בממשלה, יהיה הרבה יותר קל להגיע להסכם, על פינויים של המאחזים הבלתי מורשים.

ג)- כלכלה/חברה: עכשיו כשהקופה מלאה, אפשר לחלק.
ד)- תפקידים:

אתה ראש ממשלה.
ביבי נתניהו- שר חוץ.
עמי איילון- שר ביטחון.
אבישי ברוורמן- אוצר.

מוכרים לנו את "המרכז", כאטרקציה אלקטוראלית. ממשלה בראשותך, תעזור לך "להשתלט" על המשבצת הזו. מרכז פירושו: אני יכול לעשות קואליציה, גם עם אלה הנמצאים מימין, וגם עם אלה הנמצאים בשמאל. מי שמוכן לפנות ישובים ללא תמורה, נתפס כשמאל הזוי. ומי שמוכן לעשות זאת תמורת הסכם, יתקבע בתודעת האזרחים כמרכז.

הם חילקו את עור הדוב, בטרם צדו אותו. אח"כ הצהירו על פסילתך לתפקיד שר האוצר, במקביל פיזרו איומים, שמי שלא ימליץ על אולמרט בפני הנשיא- "איתו לא נשב". פתאום מתברר להם שהדוב ממאן להיכנס למלכודת מרצונו הדוב. גרוע מזה: הוא קורץ דווקא לך.

ראינו אותך בכנס פעילים שלושה ימים לפני הבחירות מנהל מול המצלמות מדיטציה פומבית עם תומכיך. רצית לטעת בהם את האמונה שאפשר לעשות את זה. "תעצמו עיניים", ביקשת, "תעצמו עיניים, ותדמיינו- מ ה פ ך"! צופי הטלוויזיה ראו אותך מחייך עם עיניים עצומות. בעיני, הסיטואציה הייתה מאוד חיננית.

עכשיו אני אומר לך: "עצום עיניים, עמיר. עצום עיניים, ותדמיין לך את פרס, רמון, ואיציק- רואים אותך בטלוויזיה בצילום המסורתי בבית הנשיא. אתה ראש הממשלה, מוקף בשריך, מבלי שאף אחד מגנבי המנדטים נימצא שם. נו"?!

אחרי מסע בחירות מפרך, ולפני קדנציה סוערת, מגיעה לך אתנחתה מתוקה. ואין מתוק, מטעמה המתוק של הנקמה...