יותר הבנה לסיכול ממוקד

1. מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר היוותה אירוע חסר תקדים, בעל השפעות מעצבות עמוקות בכמה מעגלים והקשרים: הן מול הזירה הבינ"ל, הן מול הזירה האזורית ובכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלשתיני. בהרצאתי אתמקד בהשפעת האירוע על ישראל מזווית ההתבוננות של העימות עם הפלשתינים.

2. על-מנת להבין לעומק את ההשלכות של האירוע יש לבחון לא רק את האירוע עצמו, אלא גם את ההתפתחויות שבאו לאחריו, שהבולטות בהן - נאום בוש מה-24 ביוני. יתרה מכך, להבנתי, השפעתו של האירוע מצויה עדיין בשלבי עיצוב והתמקדות.

3. במהלך ההרצאה, אפרוס בפניכם את השלכות האירוע על תפיסת הסכסוך בעיניים האמריקניות, לאחר מכן אפרט את ההתפתחויות שחלו בעקבות האירוע, ובעקבות זאת אבחן את השלכותיו על מדיניות הפעלת הכוח של ישראל. לבסוף אסקור את ההשלכות הנגזרות ממנו על המצב הנוכחי.

4. בבואנו לבחון את השלכות על תפיסת הסכסוך הישראלי-פלשתיני בעיניים אמריקניות:

א. ראשית, התבהרה הצלילות המוסרית (Moral Clarity) האמריקנית בשני היבטים בסיסיים:

1. בראש ובראשונה - שום דבר אינו מצדיק טרור.

2. והשני - אין הבחנה בין "טרור טוב" ל"טרור רע". טרור הוא טרור.

ב. בהתאם לכך האמריקנים תפסו בהדרגה את העימות בזירה הפלשתינית כחלק בלתי נפרד מהמאבק העולמי נגד הטרור. במסגרת זאת הם גמרו אומר לעמוד על העקרונות הבאים:

1. כל מי שנותן חסות לטרור, ותומך בטרור, הינו טרוריסט ולכן הוא אינו יכול להיות לגיטימי.

2. לא ניתן לשבת "על הגדר" בין מחנה המדינות התומכות בטרור לבין אלה הנלחמות בטרור. דרושה הכרעה לכאן או לכאן. ("אתם איתנו או נגדנו").

ג. התחזקה תחושת שותפות הגורל בין ישראל לארה"ב, נוכח:

1. החוויה המשותפת שעברו שני העמים - כאב הנפגעים, הניסיון להתגבר על הטראומה, ההתמודדות עם התרעות, תחושת הפגיעות והצורך להגן על אזרחים בעורף.

2. מתווספת לכך הזהות התרבותית - הטרור כוון נגד ארה"ב המשמשת כסמל התרבות המערבית הדמוקרטית והסובלנית. כתוצאה מכך, התגלה מחדש הדימיון בין ישראל לארה"ב המשתייכות לאותה תרבות ודוגלות באותם ערכים.

ד. מכאן, נובעים השורשים העמוקים לתחושה השוררת בישראל כי אנו ניצבים בחזית המאבק העולמי נגד הטרור.

5. צריך להדגיש עם זאת, כי התפיסה האמריקנית הבסיסית שתוארה לעיל אינה משקפת את תפיסת האירופים והערבים, בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלשתיני. אנו מבחינים, כי עד כה, ניכר מצידם "יישור קו" אופרטיבי ולא ערכי, כיוון שלדיים הלגיטימציה הבסיסית עודנה עומדת לצד הפלשתינית, תוך קבלת הסיפור (הנראטיב) הפלשתיני.

6. באשר להתפתחויות בזירה הפלשתינית מאז האירוע - לאחר האירוע הובהר להנהגה הפלשתינית על-ידי קולות רבים בזירה הבינ"ל, כי עליו להכריע בין המחנות המערכה העולמית נגד הטרור. אולם, ההנהגה הפלשתינית הנוכחית בדרכה המשיכה בניסיונות לבצע צעדים טקטיים וקוסמטיים, לצורך קבלת "ציו עובר" מצד הזירה הבינ"ל וארה"ב, ולא להצטרף באמת למחנה הלוחם נגד הטרור.

7. יתרה מכך, ב-3 בינואר, נחשפה בפני כל העולם מידת מעורבותה של הנהגת הרשות בטרור, עת כוחות צה"ל לכדו את ספינת "קארין A", שנשאה כמויות גדולות מאוד של נשק, בכלל זה אמצעי נ"ט, אמצעי חבלה וירי תלול מסלול, אותם ניסתה הרשות להבריח בסיוע החיזבאללה ואירן. אירוע זה חשף את קשר הטרור שנרקם בין "הרשות" לגורמים אלה ואת כוונת ההנהגה הפלשתינית הנוכחית להמשיך ואף להסלים את העימות והטרור נגד ישראל.

8. על-אף זאת, האמריקנים המשיכו לנסות ולהוביל להפסקת אש באמצעות שליחויותיו של הגנרל זיני לאזור. אך גם אלה כשלו עקב אי-נכונות בסיסית בצד הפלשתיני להפסיק את הטרור. לא רק זאת, אלא שהפלשתינים סירבו לקבל את הצעת זיני, אותה ישראל קיבלה חרף המחירים הכבדים הכרוכים בכך, רובם ככולם בשל פיגועי טרור במהלך חודש מארס בו נהרגו 131 ישראלים, רובם ככולם אזרחים (בכללם משפחות שלמות). כך קרה שבעוד ישראל מפנה את עיקר מרצה לדיאלוג והכנות ליישום "תוכנית עבודה" של זיני להפסקת אש, התרחש "טבח ליל הסדר", בו נרצחו 29 ישראלים.

9. על-רקע זה, החליטה ישראל לצאת למבצע "חומת מגן", המהווה נקודת מפנה בעימות, משום שהוביל להישגים הבאים:

א. צומצם, מיידית היקף הפגיעה באזרחים.

ב. הובהר הצורך, בקרב הגורמים בזירה הבינ"ל, בנטילת האחריות הביטחונית על-ידי ישראל, על רקע היעדר עשייה פלשתינית נגד הטרור.

ג. הוכח כי הלחימה בטרור הינה אפשרית, אך היא מחייבת לחימה מתמשכת ורצופה. הפעילות הצבאית אומנם לא הביאה להפסקה מוחלטת של הטרור אבל צמצמה באופן משמעותי את היקפו.

ד. הומחש כי חברות דמוקרטיות מוכנות ויכולות להילחם מול הטרור, תוך גילוי תעוזה ונחישות.

ה. ולבסוף, הומחשה מידת לכידותה ויכולת עמידתה של החברה הישראלית סביב ההבנה כי יש להילחם נגד הטרור.

10. במסגרת הטמעת אותם לקחים, ישראל ממשיכה כל העת להילחם בנחישות נגד הטרור, ואף נוחלת הצלחות מרובות, גם אם אלה אינן מספקות בשלב זה, מענה מוחלט.

11. בכל הנוגע להשלכות על מדיניות הפעלת הכוח, הרי שביסוד התפיסה האופרטיבית של המערכה העולמית נגד הטרור ניצב הרעיון הדוקטרינרי של "תקיפת המגע" (Preemption) המשמש גם כרעיון בסיס למתקפה האמריקנית נגד אפגניסטן, במצוד אחר אוסמה בן-לאדן וארגון אל-קאעידה, וכן כבסיס למתקפה האמריקנית הצפויה נגד עירק.

12. לתפיסה זו השלכות משמעותיות על מדיניות הפעלת הכוח של ישראל. כך למשל:

א. התפיסה כי "יש לרדוף את הטרוריסטים ולהשיג אותם לפני שהם פועלים", מבהירה כי כדי להילחם בטרור דרושה גם פעילות התקפית בשטחי האויב ולא רק פעילות סיכולית הגנתית. פעילות סיכול ממוקד אשר גורמים שונים הטילו ספק בלגיטימיות שלה, הפכה למובנת יותר.

ב. הצורך להוציא את הטרוריסטים מקניהם, ממחיש את הצורך בחופש פעולה ביטחוני בכל השטח. כך פעל הלילה כוח של צה"ל בסדר-גודל חטיבתי בעיירה בית-חנון בחופש פעולה מלא, בעוד שפעולה דומה זכתה לביקורת אמריקנית.

13. המערכה העולמית נגד הטרור ובכללה ההתמודדות היומיומית שלנו עם הטרור, הינה בבסיסו של דבר מלחמה על התודעה. כך, לצד הלחימה המעשית נגד הטרוריסטים, יש להטביע בתודעתם ובתודעת תומכיהם את המחיר בגין השימוש בטרור, וכמו כן את העובדה שלא ניתן לגרום לשבירת חברת שפע דמוקרטית כמו החברה הישראלית, ולהשיג רווחים מדיניים בגין השימוש בטרור. הדבר יכול להתבצע רק באמצעות הפגנת נחישות ויכולת עמידה בכל רובדי המדינה והחברה, ותוך המחשה שגם דמוקרטיות מסוגלות להגן על עצמן מבלי לאבד את חיותן ואת צלמן. כל זאת, באמצעות מערכה משולבת ורב-מימדית (מדינית, משפטית, כלכלית והסברתית) ולא רק צבאית.

14. בנוסף, מתחדדת הדילמה באשר לאופן התנהלות המדינות הדמוקרטיות אל מול תופעת טרור המתאבדים. ההשלכות האסטרטגיות שהומחשו לעיני כל העולם מערבי ב-11 בספטמבר הבהירו עד כמה מדובר בתופעה ייחודית במינה המחייבת את הדמוקרטיות לנקוט באמצעים ייחודיים לטיפול בה.

15. על מדינות העולם המערבי להכיר בכך שתופעת המתאבדים הינה בעיה כלל עולמית ולא רק בעיה ישראלית ולכן נדרש שיתוף פעולה בטיפול בתופעה זו.

16. החקיקה. בארה"ב התקפות הטרור של ה-11 בספטמבר הביאו לחקיקה שבה נקבו אמצעים מיוחדים, שיאפשרו לדמוקרטיה הגדולה בעולם להגן על עצמה מפני מעשי טרור אלו. חוק זה, " החוק לאיחוד וחיזוק ארה"ב , 2001", הידוע גם כחוק ה- "פטריוט", מסמיך את ממשלת ארה"ב להחרים כספי בטרור, להגביר את צעדי המעקב ולשתף פעולה עם ממשלות אחרות במאבק בטרור. המאפיין חקיקה זו הוא הטיית נקודת האיזון לטובת שיקול ביטחון מול זכויות האזרח. האמריקנים מגלים הבנה רבה יותר לצעדים הננקטים על-ידינו בשטח משיקולים ביטחוניים, אשר זכו לקיתונות של ביקורת, כמו-גם מגלים הבנה רבה יותר לפסיקות בית המשפט העליון תוך שיקולים ביטחוניים. אך אין בכך די.

לעניות דעתי, הדין הבינלאומי הנהוג היום מבוסס על המציאות של מלחמת העולם השניה והתקופה שמיד אחריה ואיננו מתאים למציאות כה קשה בה דמוקרטיה נאלצת להגן על עצמה מפני טרור המבוצע על-ידי אזרחים. לפיכך, נדרשת פעילות משפטית להתאמת הדין הבינלאומי למציאות זו.

בית המשפט העליון אף התייחס לכך לאחרונה, בפסיקתו בעניין העברת שני בני משפחת מתאבד מאזור יהודה ושומרון לעזה.

17. באשר לתפיסת התקדמות המסלול הישראלי-פלשתיני - עם הזמן חלו שינויים באופן תפיסת ההתקדמות בסכסוך הישראלי-פלשתיני בראיית האמריקניים:

א. עד לאירועי ה-11 בספטמבר ננקטה גישת האיזון (even habdedness), שהטילה את האחריות לאי-ההתקדמות על שני הצדדים, תוך התמקדות בצורך בהגברת עשייה ביטחונית מצד הפלשתינים.

ב. לאחר הפיגוע חלה בהדרגה התרחקות מהגישה "המאוזנת" והאמריקנים נטו להטיל על ההנהגה הפלשתינית את האחריות, תוך שימוש במסרים ברורים מבעבר בדבר הצורך בפעולה פלשתינית לשם התקדמות במתווה מיטשל.

ג. ב-24 ביוני נישא נאום בוש, שהיווה הכרעה נורמטיבית "וסתימת הגולל" על לגיטימיות ההנהגה הפלשתינית הנוכחית, בנאום זה ביטאו האמריקניים את אימוצו הבסיסי של הסיפור (הנראטיב) הישראלי ביחס לעימות עם הפלשתינים.

18. לנאום השלכות כבדות משקל על מאפייני התקדמות בזירה הפלשתינית בעיניים האמריקניות:

א. לאור הנכונות הבינ"ל להחליף משטרים הנותנים חסות לטרור ולעסוק בו בזמן בבניית אומה (nation Bulidilng), האמריקנים פועלים לכך שבזירה הפלשתינית תוחלף המנהיגות ויבוצע תהליך רפורמות עמוק ויסודי במגוון התחומים (האזרחיים, השלטוניים, הכלכליים, המשפטיים והחוקתיים) בטרם הגעה ליעד המדינה.

ב. הצורך להביס את הטרור טרם בניית המסגרת המדינית מבסס את הרעיון של "ביטחון תחילה" כבסיס להתקדמות כלשהי, כיוון שלא ניתן להתקדם באמת כל עוד לא שורר אמון בסיסי בין העמים, אשר ייווצר רק כאשר ישרור שקט וביטחון.

ג. חובת ההוכחה היא על הגורמים שהעניקו חסות לטרור. הדבר מבסס את העיקרון לפיו על הישות לעמוד בהצלחה בסדרה של מבחנים לפני כל התקדמות וכי קצב ההתקדמות יוכתב יל-פי ביצועים והישגים ופחות מכך על-פי לוחות זמנים.

19. לסיכום, ונוכח המתואר לעיל, עולה השאלה - כיצד על ישראל לנהוג בעת הנוכחית בעימות עם הפלשתינים?

שומה עלינו:

א. להילחם באופן בלתי מתפשר נגד הטרור הפלשתיני ככל שהדבר יידרש, וכפי שנעשה בימים אלה.

ב. לצד זאת, להימנע ככל הניתן מפגיעה באוכלוסיה הפלשתינית שאינה חלק מהעימות ומשמשת בפועל "כבני ערובה" עבור הטרוריסטים. מעבר לכך, חיוני להעניק הקלות אזרחיות, היכן שניתן.

אישית, לא הייתי זקוק לאירועי ה-11 בספטמבר כדי לקעקע את "הסיפור (נראטיב) הפלשתיני" לגבי העימות הנוכחי, או כדי להכריע לגבי אי הלגיטימיות של ההנהגה הפלשתינית הנוכחית, כמי שבחרה בדרך הטרור.

אין ספק שאירועי 11 בספטמבר הכשירו הקרקע ואף זרזו הכרעה זו, באופן המקרב אותנו לאפשרות שהעימות יוכרע באופן שהצד הפלשתיני יבין שאין סיכוי להישגים על-ידי שימוש בטרור.