מה עם ברית הזוגיות?

הררים של מלל וליטרים רבים של דיו נשפכו בתקשורת באשר למתווה המדיני-ביטחוני והכלכלי-חברתי הכלול בהסכמים הקואליציוניים בין סיעות קדימה והעבודה. היעדר אזכור מפורש של תוכנית ההתכנסות מחד, והפעימות בדרך אל שכר מינימום בן 1,000 הדולרים כהבטחתו של פרץ לפני הבחירות מאידך.

ואולם, לנוכח היעלמותה של שינוי מהנוף הפוליטי ולאור נוכחותן של הסיעות החרדיות, שס ויהדות התורה בממשלת אולמרט נראה כי על סדר היום עולות שאלות נוספות. בין היתר, נשאלת השאלה מה יהיה אופיה של הממשלה הממשמשת ובאה בענייני דת ומדינה? האם יישמר הסטטוס-קוו הבן גוריוני בנושא זה? האם תיכון חוקה לישראל?

עיון נרחב בהסכם הקואליציוני ובקוי היסוד של הממשלה מעלה כי ישנו מאמץ לשמור על עמימות בנושאים אלו. הסעיפים מנוסחים בצורה מעורפלת וכללית, כאשר לא פעם עמימות זו מובילה לסתירות בין הסעיפים השונים.

כך למשל, סעיף 35 להסכם הקואליציוני מצהיר חגיגית כי "יישמר הסטטוס-קוו בענייני דת", מנגד, בסעיף 49 לקוי היסוד של הממשלה נאמר: "הממשלה תביא בלא דיחוי לחקיקת חוק לפתרון בעיית "מנועי החיתון". כיצד ניתן גם לשמור על הסטטוס-קוו בענייני דת וגם לחוקק את "ברית הזוגיות" המהווה סטייה חדה ממנו? לאולמרט, טורבוביץ' ושות' פתרונים.

סעיף נוסף, המהלך בין הטיפות, הינו סעיף 32 להסכם הקואליציוני העוסק בכינונה של חוקה. כזכור, הכנסת הראשונה נבחרה כ"אסיפה מכוננת" מכוח פקודת הבחירות לאסיפה המכוננת בשנת 1948. ואולם, האסיפה המכוננת שינתה בחוק הראשון שקיבלה את שמה לכנסת הראשונה והתפזרה מבלי לכונן חוקה.

בכנסת היוצאת ריכז יו"ר ועדת החוקה, מיכאל איתן, מאמצים עילאיים לכונן חוקה למדינת ישראל, ברם, הכנסת סיימה את כהונתה בטרם עלה בידו לסיים את עבודתו.

הסעיף המדובר, מצליח לאכול את העוגה ולהשאירה שלימה, לא פחות: "הצדדים להסכם זה והסיעות השותפות לקואליציה יפעלו להשלמת חוקי היסוד בהסכמה, או לקביעת חוקה בהסכמה", לשון הסעיף.

ראשית, מה פשר הניסוח המעומעם? האם המטרה היא להשלים את חקיקת חוקי היסוד או להכין טיוטת חוקה? יתירה מזו, כיצד ניתן להגיע לחוקה בהסכמה עם שותפות כמו שס ויהדות התורה המביעות את התנגדותן העקרונית והעקבית לכל כינון חוקה שהיא. זכורה אמירתו הנוקבת של אריה דרעי שאמר בשעתו כאשר נושא החוקה עלה על סדר היום: "נתנגד לחוקה גם אם עשרת הדברות ייכללו בתוכה".

נושאים נוספים, שמשום מה אין כל אזכור שלהם בקוי היסוד ובהסכם הקואליציוני הם: הקמת משרד הדתות לתחיה, כפי שדרשה במפגיע שס במו"מ הקואליציוני. תקציבים עבור החינוך הדתי והחינוך העצמאי החרדי.

היעדרותם של נושאים אלה אינה מקרית ואינה נובעת מכך שאלו נושאים שוליים וחסרי חשיבות. קוי היסוד הינם מפורטים וכוללים סעיפים איזוטריים הרבה יותר, כך למשל ישנו סעיף המציין כי: "הממשלה רואה בספורט ובפעילות הגופנית, אורח חיים ותחום עניין והזדהות מרכזי, כאמצעי לפיתוח הגוף והנפש" דבר שנובע אולי מכח חיבתו הידועה של ראש הממשלה (בפועל) לענפי ספורט שונים.

אולי ניתן למצוא נחמה בכך שלמצער לאורך השנים לא נהגו ממשלות ישראל לפעול ברוח קווי היסוד וההסכמים הקואליציוניים שייסדו את אותן ממשלות. זכורות האמירות המזלזלות של, אשכול ושמיר, בדבר תוקפם ומידת המשקל שיש להסכמים אלו במהלך כהונתה של הממשלה, בסגנון "הבטחנו אבל לא הבטחנו לקיים".