יעקובו ועוד עשרה

יכול להיות שהוא לא היה הכדורגלן הטוב ביותר במגרש. חדי עין ומביני דבר במקצוע, ראו יותר את צדדים החיוביים והחיוניים של ריימונדאס ז'אוטאוטאס, ואליד בדיר או יניב קטן, אך הכותרות היו ונותרו כולן שלו. של יעקובו איגאביני. האיש שעשה את זה.

יעקובו הוא מסוג השחקנים שלא תמיד מרגישים בהם בשעת משחק, עד לאותה שנייה שבה הם נמצאים בעמדה מאיימת ברחבה. או אז יפילו חיתתם על שוערים רבים, כמו השוער היווני של אולימפיאקוס שעבורו היה זה ליל בלהות שלא במהרה יישכח.

לוותיקים שבחבורה אני יכול להזכיר את ימי התהילה של שייע גלזר, חלוצה המרכזי של מכבי תל אביב והנבחרת בשנות החמישים. גם הוא "לא עשה כלום", לבד מהבקעת שערים. עליו היו אומרים "שייע ועוד עשרה". אחר כך הגיע תורו של מוטל'ה שפיגלר ונתניה, שעל שניהם אמרו: "נתניה ועוד 15" (קבוצות). אך אנחנו ממשיכים לזרום עם החדשות והיום יעקובו הוא הגיבור התורן.

אחד התענוגות הגדולים ביותר של חובב ספורט הוא לראות את התקצירים בתום ערב ארוך של משחקים בליגת האלופות ולהרגיש שגם קבוצתו בין המנצחות. תארו לעצמכם: באיירן מינכן, באמת קבוצה גדולה, מפסידה במחזור הראשון בבית ללה קורונייה הספרדית ומסיימת בתיקו 1-1 בחוץ את המשחק עם לאנס בצרפת. נקודה אחת מתוך שני משחקים לבאיירן. שלוש נקודות למכבי חיפה.

ככלות 90 הדקות בניקוסיה עדיין לא הפנמנו די הצורך את הניצחון הגדול של הירוקים מחיפה. לא עסקנו הרבה בשאלה הקיומית של חיפה באירופה, אולי מפני שהרמנו ידיים בלית ברירה, והיא - אובדן ביתיות בגלל המצב באזורנו. מכבי חיפה אירחה במשחק בית את אולימפיאקוס פיראוס, לא אחרת מאשר אלילת הקהל הקפריסאי. לא בכדי מכרה מכבי 14 אלף מנויים לאוהדי הכדורגל בניקוסיה. הם קנו את חבילת המשחקים הביתיים של חיפה, במטרה לעודד את אלופת ישראל במשחקיה הבאים נגד מנצ'סטר יונייטד ובאייר לברקוזן. הם רק לא לקחו בחשבון שכבר במשחק הביתי הראשון של חיפה בניקוסיה תשאיר שם אולימפיאקוס את מלוא הנקודות.

נכון שזה לא גמור עד שזה נגמר, ורבים וטובים עוד זוכרים את הפיניש הגדול של באיירן מינכן, שבשתי דקות הסיום, כולל זמן הפציעות, ניצחה את מנצ'סטר יונייטד בגמר גביע האלופות. אך השבוע בניקוסיה, כאשר יעקובו כבש את שערו השני בדקה ה-60, הייתה לנו הרגשה שזה גמור. מה שלא ידענו, שהכובש הניגרי הגדול יוסיף עוד אחד וישלח את אולימפיאקוס הביתה עם רשת נקובה.

עם כל הכבוד לאולימפיאקוס, בערב הזה היא לא הייתה מסוגלת למחוק פיגור כל כך ניכר, שנבע לא רק מהפרש השערים, אלא ממהלך המשחק כולו. אך אולי תרמו לערב הזה משחקי המחזור הראשון שנערכו בשבוע שעבר. אולימפיאקוס הביסה, כזכור, את באייר לברקוזן 6-2 ויונייטד את חיפה 5-2. חיפה הגיעה לניקוסיה בהחלטה שחרפת מנצ'סטר לא תחזור על עצמה, ואילו אולימפיאקוס טסה 30 דקות לניקוסיה, בהרגשה שמול קהל ביתי - חיפה לא תהווה מכשול.

על השיעור המאלף של החיפנים כבר במשחק הראשון, עליהם להודות למנצ'סטר יונייטד ולבאייר לברקוזן. כל אחת, בדרכה, תרמה לניצחון החיפני הגדול, שעוד ידובר בו.


טניס וכדורסל - כן; כדורגל - לא

עד כמה נפלאות, או לא מובנות, הן דרכי הספורט, למדנו השבוע שוב, בביקורה בארץ של נבחרת יוון בטניס, שהתמודדה עם ישראל במסגרת גביע דיוויס, ואילו כדורגלני אולימפיאקוס לא הגיעו לארץ, במצוות ההתאחדות האירופית, וקיימו את המשחק עם מכבי חיפה בניקוסיה.

וישאל הקורא או חובב הספורט התמים: אם אופ"א חוששת כל כך לחיי הכדורגלנים האירופאים ואוסרת עליהם לבקר בארץ, מדוע לא חושבים כך גם ראשי הטניס העולמי? היש דרגות לחשש, או אולי הכדורגלנים עדיפים גם בנקודה זו על פני הטניסאים?

זאת ועוד: במוצ"ש תיפתח אצלנו הליגה האדריאטית בכדורסל. מכבי תל-אביב תארח קבוצה מאירופה, כפי שאירחה השבוע לסידרת משחקים קבוצה מבלגיה.

תאמרו שראשי הכדורסל והטניס בארץ יש להם יותר מהלכים באירופה מאשר לראשי ההתאחדות לכדורגל. זה נכון במידה רבה, אך הכדורגל היה תמיד בבחינת "לחם להמונים" וראשיו לא תמיד השכילו לשכנע את הכדורגל בעולם שאצלנו הכל בסיידר. חבל שזה כך, כי הכדורגל הוא בכל זאת לא רק לחם (שהתייקר). מבחינות רבות הוא משמש גם בסיס ל-90 דקות של אושר, כפי שבאו לידי ביטוי בנהירה ההמונית של 4000 ישראלים שצבעו את ניקוסיה בירוק.