טיפול הורמונלי מציל חיים

4 שנים לאחר הפסקת מחקר בריאות הנשים, תוך כדי רעש תקשורתי אדיר, מצביעים העובדות, בהם מודים כיום גם אותם החוקרים, על נתונים שונים לגמרי.

מחקר בריאות הנשים פרסם נתונים המצביעים על נזקים שכביכול נגרמים על-ידי טיפול הורמונלי בגיל המעבר. אולם, ובכך מודים כיום כולם, כולל מחברי המאמר, נעשתה טעות גדולה ביותר כאשר מחברי המחקר איחדו בדיווח תוצאות המחקר את כל הגילאים של הנשים שהשתתפו בו, כלומר החל מגיל 50 וכלה בגיל 80. והרי אין דין מצב בריאותה של אישה כלשהי זהה בגיל 50 לבריאותה בגיל 80! ואכן, לאחר שנתון זה הסתבר, שינו החוקרים את תוצאות המחקר בהתייחסם לשכבות גיל שונות (50-55, 55-60, 60-65.... וכו').

אותם נתוני המחקר נראים שונים בתכלית בחלוקה זו. הסתבר לחוקרים (דבר שהיה כבר ידוע שנים לעוסקים ברפואת גיל המעבר ממחקרים רבים קודמים) שקיים "חלון הזדמנויות" רפואי למתן טיפול הורמונלי חלופי בכדי לא רק לשפר את איכות חייה של האישה החווה תסמיני גיל המעבר, אלא אפילו למנוע מחלות רבות שהחשובה בהן היא מחלת לב.

גם ההסבר לתופעה זו, של הגנה בפני התקפי לב במידה ולקיחת ההורמונים נעשית בשלב מוקדם של המנופאוזה, לעומת יותר התקפי לב במידה והטיפול ההורמונלי ניתן שנים לאחר שהאישה כבר במנופאוזה הובהר בשנה האחרונה.

לפני כחודש פרסמו קבוצת חוקרים משותפת לאוניברסיטת קורנל ולאוניברסיטת סטנפורד בארה"ב ניתוח סטטיסטי מעניין שהקיף 39,000 נשים (שקובצו מתוך 23 מחקרים, כולל מחקר בריאות הנשים, שבדקו את הנושא). מאמר זה הופיע בגיליון חודש אפריל של JOURNAL OF GENERAL INTERNAL MEDICINE).

סיכום כלל העבודות מצביע באופן מובהק על ירידה משמעותית ביותר, ירידה של 32%, במקרי תמותה מהתקפי לב בקבוצת הנשים שטופלה טיפול הורמונלי חלופי בגילאים 50-60, לעומת נשים שלא טופלו כלל או טופלו על-ידי פלצבו.

לעומת קבוצה זו, נשים שהחלו טיפול הורמונלי חלופי לאחר גיל 60, העלו שכיחות של התקפי לב בשנה הראשונה ללקיחת ההורמונים אך לאחר שנתיים של לקיחה רצופה של ההורמונים גם בקבוצה זו היתה ירידה במספר התקפי הלב.

דבר נוסף בעל חשיבות רפואית גדולה היה הממצא של הפחתה משמעותית במקרי הופעת סוכרת בגיל המבוגר בנשים תחת טיפול הורמונלי חלופי (נתון שיכול לתרום להבנת ההפחתה של מקרי התקפי לב בצעירות), לעומת העלייה ברמת חלבון מסוים בדם, הקשור לתופעת דלקת בכלי הדם, בגיל המבוגר יותר (דבר היכול לרמוז מדוע במבוגרות יותר הטיפול ההורמונלי לא כל-כך יעיל במניעת התקפי לב).

בארץ הפרופיל הממוצע של האישה הפונה לקבלת מידע ועזרה לטיפול בתסמיני גיל המעבר תואם לחלוטין את הקבוצה הנבדקת במחקר האמור.

מדובר באוכלוסיית הנשים להן מפסיק המחזור, בדר"כ סביב גיל ה- 50, ואשר פונות בעיקר עקב תסמיני גיל המעבר הפוגעים קשות באיכות חייהן ומדובר לאו דווקא רק באלו הסובלות מגלי חום או הזעות לילה. יותר ויותר אנו פוגשים בנשים המתלוננות על תופעות של הפרעות בשינה, מצבי רוח (לכיוון דיכאוני), אובדן חיוניות ואנרגיות, דלקות שתן חוזרות, יובש בנרתיק, ירידה בחשק מיני ואפילו השמנה וכאבי פרקים. כל אלו ועוד מהווים התוויה ברורה לטיפול הורמונלי חלופי.

כיום, על-סמך הנתונים כגון הנאמר בכתבה זו, יש מקום להחזיר בחזרה את ההתוויה המניעתית!! כלומר למניעת אירועי לב, למניעת (וטיפול) אוסטיאופורוזיס ועוד.

עם השנים הראו העבודות השונות שניתן להשיג תוצאות טיפוליות טובות מאוד בשימוש במינונים הורמונליים נמוכים מאוד, ובכך להפחית ביותר את הגירוי ההורמונלי לרקמת השד בכדי להפחית מקרי סרטן שד.

ניתן לומר ששוב הגלגל ההורמונלי נסוב על צירו. חל מהפך מחודש בצורת החשיבה (על-רקע הצטברות הידע המחקרי והבנת תהליכים כפי שלא היה בעבר) של הרופאים העוסקים ספציפית ברפואת גיל המעבר. המהפך נראה גם בחברות התרופות ששוב חוזרות לשוק עם תרופות הורמונליות נוספות, במינונים נמוכים ובטיפוליים ייחודיים כגון טיפולים מקומיים לנרתיק.

הטיפולים האלטרנטיביים ש"זכו" לעדנה בתקופת הפאניקה מהטיפול ההורמונלי אכזבו בחסר יכולתם לפתור את הבעיות (כמעט כל המחקרים מצביעים על אפקט פלצבו מובהק שלהם, אך יותר ויותר מחקרים גם מצביעים על פוטנציאל נזק רפואי שהם יכולים לגרום).

וכפי שכבר אמרתי בעבר - כשנותנים תרופה לא נכונה, במינון הלא נכון לנשים בגיל הלא מתאים, אין פלא שמקבלים גם תוצאות לא נכונות!