לבטיו של פרקליט

בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (בתיק בד"א 97/05 מיום 17.5.05), דחה את ערעורה של הפרקליטה המדליפה והשאיר על כנו את פסק הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז ת"א, שהרשיע אותה בהדלפת מידע מתוך תיק שטיפלה בו וניהלה אותו בפרקליטות ת"א, ובו חשדות כנגד ראש הממשלה דאז, אריק שרון בפרשת הכספים של סיריל קרן.

יתירה מכך, בית הדין המשמעתי בשתי הערכאות, ראה בהתנהגותה החריגה והבלתי מקובלת, משום התנהגות שיש בה קלון ובלשון בית הדין: "המיטה קלון על המקצוע".

הדבר שגרם לבתי הדין להוציא פסק דין כזה קשה של השעיה ל- 5 שנים, מתוכן שנה וחצי בפועל, החל בהדלפת מסמך של "חיקור דין בחו"ל" מתוך תיק הפרקליטות בפרשת סיריל קרן וכספי התרומות לאריק שרון, באמצעות תנועות סיבוביות בחו"ל - זמן קצר לפני הבחירות של 2003 בהן עמד אריק שרון בראש הליכוד.

להדגיש, עו"ד גלאט-ברקוביץ, ניהלה את התיק, טיפלה בו בכל השלבים עד אז, עמדה בקשר הדוק עם המשטרה, החוקרים, פרקליטת המחוז, הממונים עליה ופרקליטת המדינה דאז, הגב' עדנה ארבל (כיום שופטת עליונה).

כלומר: בפני הפרקליטה, המתוסכלת לפי דבריה, עמדו מספר אופציות לקבלת הדרכה, יעוץ, הכוונה ונטילת אחריות בדרג הפיקודי של המערכת, אם באמת לקבל את טיעוניה שהחקירה נתקעה מטעמים פוליטיים.

פרקליטה אחראית, נאמנה לקוד האתי של המקצוע, נאמנה לקוד של שמירה על אחריות, נאמנות ומקצועיות, לרבות סודיות לפרקליטות ולעובדיה, יכלה לפנות בסולם ההיררכיה מחד, או להגיש התפטרות מאידך - אם אכן, הטיפול בתיק כה נגע לליבה והסעיר את רגשותיה.

הפתרון שבחרה הפרקליטה, היה הגרוע מכל האופציות שעמדו לפניה. צא ולמד. לא היתה כאן, הדלפה תמימה לעיתונאי הארץ ברוך קרא, על מהלך טכני של הליך משפטי כמו "חיקור דין", אלא הדלפה מכוונת סודית של מסמך, שבכוונתו היתה לזעזע את המערכת הפוליטית, לגרום לשינוי דעת קהל, כלפי העומד בראש הליכוד, ערב הבחירות, או בקיצור להביא להפלתו, להחלפת השלטון אולי בדרך דמוקרטית, אבל באמצעים פסולים, לא הוגנים עוד בטרם נדונה הסוגייה בבית משפט, בטרם הוגש כתב אישום, ובטרם שהאיש או שותפיו הורשעו, בניגוד לכל כללי המשפט ועקרונותיו, כגון: "חזקת החפות", וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שקיבל חיזוק בפסק הדין של בית המשפט העליון בתיק ע"פ 5121/98 - יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, בהרכב של 9 שופטים, בימים אלה ממש (4.5.06).

בית הדין דחה ובצדק את טענתה של הפרקליטה וסנגוריה, שעורכת דין בשירות הציבורי, הלקוח שלה הוא הציבור ולא היועץ המשפטי לממשלה, או פרקליטות המדינה, ולכן היתה עליה חובת גילוי לציבור שאותו היא משרתת.

בית הדין הגיב לטענה זו באומרו: איננו מכירים חריג לחובת הסודיות, המתיר לכל עורך דין בשירות הציבורי להפר את חובת הסודיות הכללית. והוסיף בית הדין המשמעתי, כי התערבות כזו בהליך דמוקרטי של בחירת ראש הממשלה, באופן שבו נעשה ובנסיבות אלה, דבק בה קלון.

אכן מילים כדרבנות שרצוי וכדאי שיחרטו וילמדו, בשיעורי האתיקה של לשכת עו"ד ולכל הפרקליטים, שבשירות הציבורי ואלה המבקשים להצטרף אליו.

על-רקע החלטה זו, מצער וקשה להבנה העובדה שפוליטיקאים מנוסים בסדר גודל של אהוד ברק, ראש ממשלה לשעבר וח"כ זהבה גלאון, פרלמנטרית מנוסה, מרשים לעצמם ברוב חוצפתם מעל במות ציבוריות לחלק שבחים לפרקליטה המדליפה ולדרוש לתת לה פרס על הדלפה, בעלת משמעות פוליטית ברורה.

ניתן לשאול, כיצד מעז ראש ממשלה לשעבר, מעל במת כנס עורכי דין באילת, לשבח את הפרקליטה, בנימוקים דלי הגיון, חסרי בסיס אתי ומוסרי. מעניין כיצד היה מגיב אהוד ברק כראש ממשלה, או ח"כ גלאון בראשות מרצ, אילו היו מדליפים מתיקי החקירה נגדם, על-רקע פוליטי מגמתי, כדי לפגוע באמינותם הציבורית.

כיצד היה מגיב ברק, אילו היו מדליפים מתיקי החקירה של חקירת "עמותות ברק" ומחקירת כל "אנשי הנשיא" שלו, ששמרו רובם על "זכות השתיקה", בנושאים ציבוריים, שמעניינים את הציבור על תרומות של מיליונים, מאין באו ולאן הלכו.

קבלת הטיעונים של הפרקליטה ודרך חשיבתה היו הופכים את חקירות המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט לכלי ריק ולביזיון משפטי מתמשך. שערו בנפשכם שכל קצין משטרה או פרקליט, על-פי נטיית ליבו ותפיסת עולמו הפוליטי, היה מדליף (לפי ברק וגלאון) באופן רשמי, על חומרים ומסמכים שבתיקי החקירה, באופן חופשי - עד אנא נגיע.

מצפונו של פרקליט ולבטיו הם לגיטימיים והעובדה שהם עומדים במבחן מדי פעם היא מבורכת, כל עוד נשמרות המסגרות הלגיטימיות, האתיות והמוסריות, לרבות הקודים של נאמנות למקצוע, לגוף שבו אתה עובד, לחברים לעבודה וחובת הסודיות, שהפרקליט מקבל על עצמו עם כניסתו למסגרת. מי שלא עומד בלחץ או במעמסה המצפונית אתית, יכול לפרוש ולנסות מזלו בתחום אחר.

בית הדין גם ביקר את הפרקליטה על שבזמן שנחקרה באופן רשמי, ניסתה להעליל או להעביר האשמה על אחרים במשרד המשפטים. היה מקום לצפות שאדם שטוען שמונע ע"י מצפון ולבטים אישיים, יקח על עצמו את האשמה מיידית, ולא ינסה להעבירה לאחרים.

העונש שהוטל - ראוי, סביר ובמסגרת הפסיקה, והוא נמוך בהרבה, מהאשמות המקוריות שהיו בטיוטת כתב האישום שהסתיים בפשרה ובעסקת טיעון.

כהערה לסיום, כדאי לציין כי עו"ד רזניק, שייצג את הפרקליטה במקצועיות ובמיומנות, היה המשנה לפרקליט המדינה, משך שנים רבות וחשוף למסמכים סודיים רבים, ומעולם לא עלה בדעתו להדליף, כיאה לעורך דין מקצועי. סטנדרט שיש לדרוש גם מאחרים.