והבנקים ממשיכים לחגוג

לפני כמה שבועות התקשרה אליי פקידה מסניף הבנק בו אני מנהל את החשבון והציע לי את הדיל של המאה. היא אמרה שבקרוב לקוחות הבנקים לא יוכלו לחרוג ממסגרת האשראי והציע לי, תמורת עמלה צנועה, להגיע עם הבנק להסכם מסגרת האשראי.

התענוג לבזבז יותר ממה שיש לו עולה ללקוח באותו בנק 25 ש"ח בשנה (מסגרת אשראי עד 2,500 ש"ח) ועוד 10 ש"ח ברבעון. בסה"כ כל לקוח שיבקש לשמור על האופציה של חריגה ממסגרת האשראי ייאלץ לשלם לבנק 65 ש"ח לשנה. על ריבית בגין הכניסה למינוס עוד לא דיברנו.

ההוראה האוסרת על הבנקים לאפשר ללקוחות לחרוג ממסגרת האשראי נועדה להגן קודם כל על לקוחות. אולם, הבנקים הפכו גם אותה למכרה זהב ומכשיר נוסף באמצעותו הם ממשיכים לעשוק לקוחות.

מאז ומקדם ישראלים רבים חיו במשיכת יתר, האוברדראפט. לפי חוזה סטנדרטי לפתיחת חשבון עו"ש הבנק רשאי היה להרשות ללקוח, לפי שיקול דעתו, לחרוג ממסגרת האשראי ולגבות ריבית גבוהה בגין החריגה. בנקים אפשרו ללקוחות לבזבז הרבה מעבר ליכולתם ועשו על בזבזנותם רווחים נאים, כאשר הלקוחות שילמו ריבית נשך על האוברדראפט.

ב- 1997 היועץ המשפטי לממשלה פנה לבית הדין לחוזים אחידים וביקש לבטל סעיפים רבים מחוזה אחיד של בנק לאומי, בטענה כי מדובר בסעיפים מקפחים. בין היתר תקף היועץ המשפטי לממשלה הוראת החוזה המאפשרת לבנק לאפשר ללקוח לחרוג ממסגרת אשראי לפי שיקול דעת הבנק. בית הדין לחוזים אחידים פסק כי בלא הוראה אחרת של הלקוח, הבנק רשאי להעמיד לרשותו מסגרת אשראי חריגה. אולם, על הבנק לכבד את בקשתו של הלקוח שלא לחרוג ממסגרת האשראי. כלומר, בית הדין נתן ללקוח את המפתח לברז של האוברדראפט.

בעקבות פסק הדין הוציא המפקח על הבנקים בבנק ישראל הוראת ניהול בנקאי תקין מס' 325, לפיה נאסר לבנקים לאפשר ללקוחות לחרוג ממסגרת האשראי, זולת מקרים חריגים שהוגדרו בהוראה. לפי ההוראה הבנקים צריכים להסכים על הלקוחות לגבי היקף מסגרת האשראי שתועמד לרשותם ועליהם להימנע, בכפוף לחריגים מוגדרים, ממתן האפשרות לחרוג ממסגרת האשראי. בין היתר, הותר לבנק להעמיד לרשות הלקוח מסגרת אשראי נוספת (כלומר אוברדראפט) באופן חד-צדדים, ברם רשות זאת הותנתה בכך שהבנק לא יגבה עמלה על מתן מסגרת אשראי נוספת ולא יגבה עליה ריבית העולה על הריבית שנגבתה במסגרת האשראי האחרונה. כלומר, נשללה מן הבנק האפשרות להתיר ללקוחות להיכנס לאוברדראפט וליהנות מריבית חריגה על משיכות היתר האלה. לכאורה, אמור היה לבוא סוף לחגיגת הבנקים על כיסו של הלקוח ולריביות נשך על אוברדראפט.

ברם, גם מן בגזירה הזאת מצאו הבנקים פתח לרווח. לפי ההוראה, ניתן להעמיד ללקוח מסגרת אשראי מוסכמת מראש. הבנקים החלו לדרוש עמלה על עצם ההעמדה של מסגרת אשראי לרשות הלקוח. אם קודם לכן אפשרו הבנקים ללקוחות לחרוג ממסגרת האשראי וגבו על החריגה ריבית גבוהה מריבית על הלוואות רגילות, הרי שכעת הבנקים גובים עמלה על עצם ההסכמה להרשות משיכת יתר. בעבר הבנקים הרוויחו רק בגין משיכות היתר ובגין האוברדראפט של הלקוחות. כיום הבנקים מבקשים להרוויח בגין עצם הנכונות להעמיד לרשות הלקוחות את מסגרת האשראי, ולהרוויח שוב מריבית בגין ניצול האפשרות הזאת על-ידי הלקוח.

ההוראה שלא לאפשר משיכות יתר החורגות ממסגרת האשראי נועדו להיטיב עם הלקוחות על-ידי הטלת משמעת אשראי עליהם ומניעת תשלומי ריבית חריגה לבנק. דרישת הבנק לשלם עמלה על בגין עצם הנכונות להעמיד מסגרת אשראי ללקוח (להבדיל מאישור לחרוג ממסגרת האשראי) מסכלת את תכלית האיסור לחרוג ממסגרת האשראי ומטילה על הלקוח עול כספי שלא רבץ עליו לפני כניסת הוראת ניהול תקין 325 לתוקף. במקום בו אמורים היו להפסיד ריבית על משיכות יתר חריגות, מצאו הבנקים פתח לעשיית רווחים.

המפתח למניעת חגיגת הבנקים על חשבון לקוחותיהם נמצא בידי המפקח על הבנקים - ירצה יסדיר את העמלות שגובים הבנקים בגין העמדת מסגרת אשראי ללקוח. ירצה ישאיר את האופציה פתוחה ויאפשר לבנקים להכניס לכיס הלקוחות את אותו צינור השאיבה שביקש להוציא על-ידי איסור החריגה ממסגרת האשראי.