תיאוריות רבות דוחות את האפשרות שאדם "ישכח את עצמו" באמת, ומציעות שתפישה חושית תלויה בתיווך של איזורים מסוימים במוח, הקשורים לייצוג עצמי והמהווים מעין "צופה" עירני שאינו מושפע ממטלות אחרות שהמוח טרוד בביצוען אך נחוץ לפרשנות של פעילות איזורי המוח האחראים לעיבוד הנתונים שמגיעים מאיברי החישה. מדעני המכון בחנו את התיאוריות האלה באמצעות דימות תפקודי מוח בתהודה מגנטית (fMRI). טכנולוגיה זו איפשרה להם לבחון את המתחולל באיזורים שונים במוחותיהם של מתנדבים שביצעו מטלות שונות. הממצאים היו מפתיעים בחדותם: כאשר המתנדבים ביצעו מטלות מורכבות שחייבו קלט חושי רב ותשומת לב מלאה לעולם החיצוני, דוכאו לחלוטין איזורים בקדמת המוח שאחראים לייצוג של תפיסת ה"עצמי" במוח.
במסגרת הניסוי התבקשו המתנדבים להביט בתצלומים, או להקשיב לקטעי מוזיקה, אבל כל גירוי בוצע פעמיים, כשבכל פעם ניתנות לנבדקים הנחיות שונות. במשימה הראשונה (שאפשר לכנותה בשם "מבט פנימה"), הם התבקשו לחשוב על עצמם ועל הרגשות שהמוזיקה או התמונה מעוררת בהם. במשימה השנייה (שאפשר לכנותה "מטלה חושית-מוטורית"), הם התבקשו לבצע תרגילי זיהוי מהירים - למשל, לזהות את הקטעים שבהם נשמע צליל חצוצרה. מיפוי התפקודים הדינמי הראה שהאיזור האחראי לתפיסת העצמיות היה פעיל בזמן החשיבה המופנמת. אבל כאשר המתנדבים עסקו במשימות הזיהוי, שחייבו אותם לריכוז רב יותר, הפעילות באיזורים הקשורים לתפיסת העצמיות פחתה כמעט לחלוטין.
"ממצאים אלה", אומר פרופ' מלאך, "אולי רומזים על משהו שגוי בתפיסה המערבית המניחה שליטה עצמית מתמדת, ומזכירים דווקא תפיסות מזרחיות שלפיהן התחברות מושלמת אל העולם החיצוני, מתאפשרת רק לאחר שהאדם לומד לנטוש את עצמיותו".
פרשנות ממוקדת יותר של הממצאים מציעה שמרכזי התודעה העצמית במוח אינם חיוניים לתפיסת העולם החיצוני, וכי הם פועלים בנוסף, ובמקביל לחוויה החושית היוצרת את תפיסת העולם החיצוני. כך קורה שכאשר העולם החיצוני מעסיק אותנו בעוצמה רבה ומציף אותנו בתחושות ומטלות מורכבות, אנחנו באמת "שוכחים את עצמנו".
