ב-25.11.24 הטעינה המיכלית "אֶלְוָוה" שני מיליון חביות של נפט אירני מול חופי מלזיה. ההפלגה משם לצפון-מזרח סין, יעדה המשוער, אורכת לכל היותר שבועיים. לא הפעם. ב-3 בדצמבר הכריזה ארה"ב שהיא מפרה את העיצומים על אירן ואיימה להעניש את כל המעורבים בהפלגתה. לאחר שישה שבועות, היא נמצאת במרחק של 20 ק"מ מהמקום בו אספה את מטענה.
"אלווה" אינה לבד, מציין אקונומיסט. ממשל ביידן החל באוקטובר שעבר לפעול נגד מיכליות הקשורות לאירן, המכירות לסין – הלקוחה הכמעט-בלעדית של הנפט האירני – הצטמקו ברבע ל-1.3 מיליון חביות ביום. ההטענות באירן נמשכות ללא שינוי, בתקווה שהנסיבות ישתנו. התוצאה היא שכעת יש בים 20 מיליון חביות, פי ארבעה מהרגיל, שרובן תקועות מול מלזיה וסינגפור.
בימיו האחרונים מכה ממשל ביידן גם ברוסיה. בשבוע שעבר הוא הודיע על עיצומים נגד 143 מיכליות, שהובילו 42% מייבוא הנפט הימי של רוסיה אשתקד, כמו גם נגד סוחרים וחברות ביטוח. צעדים אלו יגרמו כאב ראש לוולדימיר פוטין, וזו הסיבה שמחיר הנפט הגיע השבוע ל-81 דולר – הגבוה מזה חמישה חודשים. האיום על אירן גדול עוד יותר, שכן דונלד טראמפ דו-ערכי כלפי רוסיה אך מחויב לחנוק כלכלית את אירן. הוא עשוי להצליח, ובדרך לטלטל את שוקי האנרגיה.
לאורך רוב כהונתו ביידן העלים עין מהסחר בנפט האירני. מאז הטלת העיצומים בידי טראמפ ב-2018 ועד אשתקד, ייצוא הנפט הוכפל ל-1.8 מיליון חביות ביום. אבל באוקטובר ביידן שינה כיוון. מאז הוסיף משרד האוצר 55 מיכליות לרשימה השחורה שלו, כשליש מ"צי הצללים" של אירן. הממשל הבין שמדיניותו הקודמת נכשלה: לא העיצומים החלישו את אירן, אלא המתקפות של ישראל ונפילתו של בשאר אסד. במקביל, יש נפט בשפע והביקוש חלש, כך שהעיצומים לא ישפיעו על הצרכן האמריקני; ואם המחיר יעלה – זאת בעיה של טראמפ.
ממשל ביידן משתמש בעיצומים בדרך חכמה, סבור אקונומיסט. את רוב הנפט האירני רוכשים בתי זיקוק קטנים ופשוטים בחוף הצפוני-מזרחי של סין, המוכרים את תוצרתם במשק המקומי – ולכן ייאסר על חברות אמריקניות לעבוד איתם. הם זקוקים למיכליות, שרבות מהן מתפרנסות גם מהובלה לארה"ב.
|
|
|
|
ולדימיר פוטין ועלי חמנאי. יתחרו על מיכליות? [צילום: AP]
|
|
לנוכח זה, אוכפי העיצומים שמו על הכוונת את המיכליות בחלק האחרון של המסע, לרוב ממלזיה לסין. בשל החשש מענישה, נמלים סינים החלו לדחות מיכליות אלה. מאחר שהביקוש ירד, הנפט האירני נסחר ב-1.50 דולר בלבד מתחת למחיר ה"ברנט", אמת המידה למחיר העולמי, לעומת 6.50 דולרים לפני שלושה חודשים. העלייה זו יכולה לחסל כמה מבתי הזיקוק, ובכך להפחית את הביקוש לנפט האירני.
אירן עמלה להחליף את המיכליות המוחרמות ב"נקיות", תרגיל שצברה בו מיומנות. אבל רוב המיכליות האפשריות תפוסות בייצוא הנפט הרוסי, וכעת מוסקבה זקוקה לנוספות במקום אלו שנכנסו בשבוע שעבר לרשימה השחורה האמריקנית. בתי הזיקוק הסיניים כבר בקשיים, בשל התחרות מצידם של החדשים והמתקדמים יותר. הממשלה, הנאבקת בזיהום האוויר שהם יוצרים, מעניקה להם מכסות ייבוא מוגבלות.
כעת נכנס טראמפ לתמונה. ממשלו יכול להוסיף מיכליות לרשימה, והוא עשוי להודיע לסין שממשלו יטיל עיצומים על כל נמל סיני שיקלוט נפט אירני. הצעד הגדול ביותר יכול להיות מיסים כבדים על סין, עד שזו תסכים – בין היתר – להפסיק לרכוש נפט אירני. צעדים כאלו יכולים להוריד את הייצוא במיליון חביות ביום, בעוד שפע ההיצע יגרום למחיר הנפט לעלות לכל היותר בחמישה-עשרה דולרים.
אירן עלולה להגיב במתקפה על מדינות אחרות במפרץ, וגרוע מכך – בחסימת מיצרי הורמוז, בהם עוברים 30% מתעבורת הנפט הימית העולמית ו-20% מתעבורת הגז הטבעי. ארה"ב עשויה להגיב במשלוח הצי שלה. מנהיגי אירן שבו ואמרו, שאם הם לא יוכלו לייצא נפט – איש לא יוכל. אם יידחקו לפינה, תגובתם עלולה להיות נואשת. העיתוי מעולם לא היה טוב יותר למתקפה כלכלית על אירן, אך אין המדובר בצעד נטול סיכונים, מסכם אקונומיסט.
|
|
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי ובעל טור ב-News1. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה
| תאריך: |
15/01/2025
|
|
|
עודכן: |
15/01/2025
|
|
|