האכזריות של הקיצוצים ב-Medicaid משתווה רק לטיפשות שלהם

• לארי סאמרס היה שר האוצר של ארה"ב בשנים 2001-1999 (תחת הנשיא ביל קלינטון) ונשיא אוניברסיטת הרווארד בשנים 2006-2001. מאמרו בניו-יורק טיימס נכתב בגוף ראשון, וכך מובאים כאן עיקריו.

רוברט רובין [שר האוצר הקודם של קלינטון] ואני הזהרנו בשבוע שעבר מפני סיכוני המקרו-כלכלה הרבים שיוצר החוק עליו חתם הנשיא דונלד טראמפ [Big Beautiful Bill]. קרוב לוודאי שהחוק יאט את הצמיחה, עלול להביא למשבר פיננסי, יגדיל את הגרעונות המסחריים ויחתור תחת הביטחון הלאומי בשל הפגיעה ביכולת הממשל ליטול הלוואות.

אני מבקש לחזור לנושא לאחר שיחות עם אנשי רפואה, כולל בנותי העוסקות ברפואה ועבודה סוציאלית. הן גרמו לי להבין שההתמקדות במקרו-כלכלה אומנם חשובה, אך מחמיצה את הברוטליות האנושית שהיא ההיבט הבעייתי ביותר של החקיקה. אני לא זוכר אי-פעם, שהגיע 4 ביולי והייתי כה מבויש מפעולה שביצעה ארצי.

בסוף השבוע של יום העצמאות, כאשר טראמפ חגג את אישור החוק שבעשור הקרוב יכניס טריליון דולר לאלפיון העליון, מומחי רפואה מודאגים מהנקודות הבאות: מה יאמרו לחולים קשים שיכולים לחיות בבתיהם רק משום ש-Medicaid מממן את הנסיעות לבית החולים, מימון שיבוטל כעת? מה יאמרו לקרוביהם של חולים עניים המצויים בבתיהם, שיאבדו את התמיכה הכספית המאפשרת לסייע להם?

מה ייעצו לבית חולים לגבי חולים שאינם יכולים לממן שיקום או סיעוד, אינם יכולים לחיות בבית וכעת תופסים מיטות הנחוצות לחולים קשים יותר? כיצד יתייצבו בפני חולים שיפונו מבתי החולים וכל מה שיקבלו יהיה שובר למונית?

החולים האחרים ישלמו יותר

בעקבות זאת, חשבתי על תקדימים של פגיעה ברשת הביטחון הסוציאלית כדי לראות מה אירע לאחר מכן. גישתי כלפי הנשיא הזאת היא שלילית מאוד, אבל אפילו אני הופתעתי לרעה ממה שלמדתי. הקיצוץ הנוכחי ב-Medicaid הוא הגדול ביותר אי-פעם ברשת הביטחון: טריליון דולר בעשר שנים, 0.3% מהתוצר. הקיצוץ של רונלד רייגן ב-1981 היה 12 מיליארד דולר בעשר שנים, 0.03% מהתוצר. הקיצוצים של טראמפ ישללו את הכיסוי מ-11 מיליון איש, לעומת 3 מיליון באלו של רייגן.

מאחר ש-Medicaid היא תוכנית ברמת המדינות, אפשר לבחון את ההשפעות של הצעדים השונים. כמה מחקרים מלמדים, כי שלילת הביטוח ממיליון איש לשנה עלולה לגרום ל-1,000 מקרי מוות נוספים. שלילתו מ-11 מיליון איש במשך עשור תוביל ל-100,000 מתים. נתון זה אינו מביא בחשבון את הפגיעה בשירות למי שימשיכו להיות מבוטחים, סביר להניח שמדובר בהערכת חסר.

הממשל טוען שצעדיו, כולל התניית עבודה לזכאות ל-Medicaid, יחולו רק על מי שמסוגלים לעבוד. אני תומך ברעיון הכללי של ההתניה משום שהוא הוגן. אבל בחינת הניסוי שנעשה בארקנסו מלמדת עוד משהו שההיגיון מחייב: התניית עבודה למי שזקוקים לביטוח בריאות, אינה מגדילה את התעסוקה ופוגעת בטיפול חיוני.

האכזריות של הקיצוצים הללו משתווה רק לטיפשות שלהם. מבוטחי Medicaid יפסידו, וכך כל האמריקנים. עלויות הטיפולים שלא יכוסו מעתה, יפלו על בתי החולים ויגולגלו לחולים האחרים – ויעלה יותר, כי טיפולים דחויים יקרים יותר. בית חולים כמו זה שבו עובדות בנותי לא יוכל לקבל מקרים חירום מוטסים, משום שהמיטות הללו תפוסות בידי חולים כרוניים שאין להם לאן ללכת.

בשל האינסטינקט ההישרדותי של הקונגרס, הקיצוצים ב-Medicaid נדחו עד לאחר בחירות האמצע ב-2026. הציניות הזאת עשויה לספק מוצא. ככל שיותר אנשים יבינו מה עתיד לקרות, יש זמן לשנות צעדים אלה לפני שייגרם נזק כבד. את הדוקטרינה המכונה TACO – ראשי תיבות של Trump always chickens out (טראמפ תמיד משתפן) – יש ליישם גם מעבר לשווקים הפיננסיים.