אודי יורט

המפגש האחרון שלי עם אודי, האלוף אודי אדם, נערך לפני מינויו לאלוף פיקוד הצפון, בלשכתו בקריה בתל אביב. היה זה מפגש על בסיס אישי לגמרי שבו סיפרתי לו כיצד נהרג אביו. את סיפור מותו של קותי (11.6.1982) ואת תמונתו האחרונה (שצולמה על-ידי הצלם שנילווה אלי באותה עת, צביקי עשת) פרסמתי בשני עיתונים : "במחנה" ו"יומן השבוע" (עורך: מאיר עוזיאל). זה למען השקיפות המלאה.

ואולם, יש לדעת כי ההחלטה של רב אלוף דן חלוץ לשים "נציג רמטכ"ל בפיקוד הצפון" הינה תרגיל "מט" שביצע הרמטכ"ל ולא נסראללה, על לוח השחמט ששמו המטכ"ל מול חיזבאללה.

רב אלוף חלוץ, האיש שאחראי לכל מחדלי הצבא במלחמה ארורה זו, העדיף להקריב צריח על פני הכרזה: נכשלתי, אני הולך הביתה. רב אלוף חלוץ לא יוכל להימלט מן האמירה של אודי מיום שישי האחרון בידיעות אחרונות כי המליץ על פעולה קרקעית מלאה מן הרגע הראשון.

רב אלוף חלוץ גם לא יוכל להימלט מן העובדה שמעולם לא ניהל אוגדת סדיר או מילואים וגישתו, לכן, לוקה. הוא סבר, כנראה, כמו רוב הטייסים במדינת ישראל, כי "זרוע היבשה" היא "זרוע של פועלים" ואילו הם "הטובים לטייס" והם יפתרו את הבעיה.

הפוליטיקה המלוכלכת שהובילה להזזת "בוגי" יעלון ונסיקתו של החלוץ תוך הרחקת אשכנזי ניכרת בכל צעד. כן, חלוץ שמינה את אודי, הוא גם חלוץ שהחליט להקריבו ויפה שעה אחת קודם לוועדת החקירה הממלכתית שתוקם בוודאי לאחר המלחמה הזאת. כך מיסמר לעצמו את הגרסה: האשם הוא אודי. אבל אף אחד לא טיפש בשום ועדה.

אנקדוטה לא ידועה: באחד מן המעמדים הקשים ביותר שבהם עמד אריאל שרון לא נכחו עיתונאים למעט אחד שהפך לנושא כליו. היה זה המעמד שבו נפגש שרון עם ההיסטוריונית ברברה טוכמן בביתה, בעת משפט שרון נ' "הטיים". אז היא אמרה לו בשקט: הטרגדיה היא שאני ההיסטוריונית שלא נמצאת במהלך הקרבי משמשת כירורגית. הוא, הלוחם האדיר, הוא קרבן ההיסטוריה.

זה גורלו של אודי.

יתרה מזאת, הטרגדיה במקרה שלנו הינה שאותו שרון שדחף למינוי חלוץ, בהכירו את מגבלותיו הן המקצועיות והן האחרות (ראה למשל אמירת האמת/שקר בהפצצה בעזה), איננו כאן עמנו ואנו הקרבנות.

יותר מכך, מי שצריך לשאת במחיר "אי ההצטיידות של המילואים", "חשיפת העורף", "העדר רענון נוהלי מיגון של חיילים" (ראה אסון כפר גלעדי), "העדר מודיעין מדוייק הן באוויר, הן בים והן ביבשה", "העדר תשובות טכנולוגיות בכל הזרועות", הוא הרמטכ"ל ולא הקצין והג'נטלמן - אודי.

אני מכיר את אודי הלוחם הפשוט. הייתי עמו בקורס הקצינים בבה"ד בשנת 1976 (היום לפני שלושים שנה). הוא מעולם לא היה סוליסט מוחלט כפי שמתארים אותו. כשהוא החזיק בכלי הכבד ביד יכולת לסמוך עליו.

צערי הנורא שדווקא מי שצריך היה לנחות בשקט ולהעלם בצדי ההאנגר המריא ובמקום זאת יירט חייל מקצועי, חשף את גבו והקריב אותו קרבן.

לוחמי חי"ר שריון ותותחנים לא יניחו לטייס בוועדת החקירה. האמינו לי, לא יניחו לו, לכתוש את אודי. כמו שנכשל בכתישה בלבנון כך יכשל בכתישה בוועדת החקירה.