בחזרה לימי הביניים

נשים חזרו לשמש פיתיון על-מנת לסלק גברים ממשרתם או עמדתם הפוליטית. חזרנו למעמד האישה בימי הביניים כשזו נאלצה ובצדק, להשתמש בטכסיסים נלוזים על-מנת שגם דעתה תחשב, אחרת כיצד עלינו להבין את מה שקורה סביבנו? האין זה שקוף שמישהו מנצל ניצול ציני חוקים שבאו להגן על נשים חלשות על-מנת לקצר דרך במאבקים על שליטה?

אכן גברים רבים נשלטים על-ידי הורמונים. חינוך לקוי גרם לכך שרבים אינם יודעים לדחות סיפוקים, זה רע אבל זו לא סיבה להרוס את חייו וחיי משפחתו של גבר. גם אם קשה לסנגר על גברים כשרואים את תגובתם למחשוף עמוק, ירך המבצבצת מתוך שסע, או לנוכח מותן חשופה, חשוב שנדע שלמרות התנהגותם זו, הם אינם טיפשים ומאחורי גברים רבים עומדת האם או האישה שעל-מנת להגן על ביתה, לא תהסס להחזיר את כל הנשים לימי הביניים או ל"ימיה הטובים" של הרעלה. הכיצד? בקלות רבה.

במצב המתהווה, לא ירחק היום שבו נשות המשפחה תטלנה וטו על העסקת נשים זרות בעסק, ואילו נשים שלא תוכלנה להקים עסקים משל עצמן תמצאנה את עצמן מחוץ למשחק! כבר היום קשה לכפות העסקת נשים בעסקים פרטיים ואם נקרא את המפה העתידית נבין, שהמשק כולו הולך להפרטה ונשים רבות עלולות למצוא את עצמן מחוץ למשחק. למרות ששכרן של נשים נמוך יותר, הן אפקטיביות פחות מגבר שיצא זה עתה לפנסיה וישמח למלא את מקומנו באותו מחיר ובלי חופשת הריון ומחלה של הילדים. אם נוסיף על כך את הטרנד החדש - תלונות על הטרדה מינית - שמהווה איום על שלמות המשפחה, נקבל את עצמנו חזרה במטבח.

נשמע מוגזם? ממש לא, וזאת משום שבעידן של מתירנות בלתי נסבלת וחד-צדדית שבה גבר מגיע לעבודה בחליפה ועניבה ולא יעלה על דעתו להגיע בטישרט ומכנסיים קצרים, נשים באותו משרד ממש, יכולות להגיע לבושות בפיסות בד שמצליחות בקושי לכסות את הכתפיים, המותניים ומה שביניהן. האם זה מוסרי שגברים יואשמו בהטרדה על שהחמיאו לאישה או התבדחו עמה?

זכרו כל העמדה לדין גוררת את הרס המשפחה, הרס שאין לו תקנה גם אם לאחר 7 שנים של עינוי דין תוכח חפותו. אז בואו נתכונן לכך שהבומרנג בדרכו אלינו וגברים יחלו להתלונן גם הם, על הטרדה מינית מצד נשים! אין לי ספק שאשתו של הנשיא קצב היא הסנונית הראשונה.

לא יתכן שנשים הנמצאות בפסגת המינהל הציבורי ונבחרו לתפקידן בשל יכולתן האינטלקטואלית (כך אני רוצה להאמין), לא תדענה להעמיד גבר במקומו, גם אם איבד שליטה, באותה מיומנות שאישה אמורה לטפל בבעיות ייצור או כוח אדם שהן חלק מעבודתה. זו שאינה מצליחה, שתפנה את מקומה למוכשרת ממנה. הקלות הבלתי נסבלת של הניסיונות להפיל פוליטיקאי או כל בעל תפקיד בדרך של תלונה על מעשה מגונה היא ביזיון לאינטליגנציה הנשית, וסיכון הישגי הנשים לדורותיהן. בעיקר עלול השימוש הציני בחוק לפגוע באותן נשים שבאמת זקוקות להגנתו, ולכן יש להוקיע כל שימוש פוליטי וכוחני בחוק שכשלעצמו הינו דרקוני ונולד כי הגברים נרדמו בשמירה.

שנים התלוננו על הפלייה בשל מצבים ביולוגיים שבהן נשים יעילות פחות בעבודתן. דרשנו שיתחשבו במצבי הרוח ומגבלות שמלווים הריון ומחזור חודשי, ואף זכינו במאבק. גברים משרתים במילואים עד גיל 45, כאשר רוב הנשים משתחררות ממילואים מיד עם נישואיהן או לידת הבן הבכור.

במקביל אנו מסרבות להכיר בכך שגם גברים מונחים ביולוגית בזמנים שונים בחייהם כך שבעוד הצעירים עסוקים בחיזור על-מנת למצוא בת זוג, המזדקנים עוסקים בניסיונות להשיב לעצמם את נעוריהם. אישה המשתמשת בשפה מבלבלת (שפת גוף או שפה מילולית) עלולה להתפרש בדרך שונה משהתכוונה, גם אם כוונותיה טהורות, והן לא תמיד כאלה. בואו נלמד את עצמנו ואת בנותינו להיזהר בשפתנו נדאג לכך ששפת הגוף שלנו תהיה ברורה, וכך גם הלשון בה אנו משתמשות, וגם אם הובנו שלא כראוי בית משפט אינו בהכרח הדרך לפתור את הבעיה.

תסלחנה לי חברותי למין הנשי, כל אישה מתמודדת במשך חייה עם ניסיונות חיזור כאלו ואחרים מצד הגברים שסביבה. האם היינו רוצות שגברים יחדלו לחזר אחרינו? העובדה שיצרנו חברה מעורבת מזמנת לגברים גירויים מצד נשים שאינן בנות זוגם, אשר בחברה מסורתית בה האישה כלואה בבית - אינם קיימים. האם לשם אנו חותרות לחזור? האם נעדיף הפרדה מינית כמו בחברה החרדית או אולי רעלה המסתירה כל טפח, אכך שימנע כל קשר שוויוני בין המינים?

אולי נלמד את עצמנו ואת בנותינו כיצד מגדירים פרטיות מבלי שנחיה מאחורי מחיצות. וכן, פרטיות אינה זכותה של האישה בלבד, גם לגבר זכות לפרטיות ויש לכבד את רגישותו לשפת הגוף שלנו, ללבוש ולשפה המדוברת. אם לא נלמד לכבד זאת, במוקדם או במאוחר "נזכה" במחיצות שהסרנו בעמל רב.

לידיעתכן, בארה"ב ובמדינות מערב נוספות, חוזרים אל בתי הספר נפרדים לבנות ובנים. המחקרים מראים שהתוצאות הלימודיות טובות בהרבה מאלו שבבתי ספר מעורבים והאלימות נמוכה בהרבה. האם אין זה מלמד על כך שנשים לא ממש ניצלו לטובה את החופש שקיבלו?

כמי ששייכת לאותן נשים שעבדו קשה כדי להגיע למעמדן, אני קוראת לכן ולכם להצטרף לשינוי החוק ושינוי הגישה מענישה לחינוך וסיוע ע"י גישור ולא בית משפט. הדרך לקידום ושיפור המצב היא ע"י אמנה חברתית שבה יהיה מקום לגישור בין המינים ולא מלחמה בין המינים.