משאלות לב ועובדות

סיבה חשובה לאמונת הפלשתינים שנתפרק מעול הטרור, הן תופעות כמו מצנע/ביילין… למרות אלפי הנרצחים/פצועים, ההפרות, השקרים… ניצח במפלגה השניה בגודלה, מנהיגות הדוגלת בתגמול הטרור; פרוק עם ומדינה, כמובן בשם השלום האמיתי. לא רק שהמערך עשה הכל למנוע ניצחון טוטלי על הטרור, אלא מודיע לעולם שיקים מדינה פלשתינית שניה (יודינריין- ללא יהודי אחד) בלב ארצנו, ינטוש ירושלים (ובזה מורשת ישראל)… ויכניס אותנו (במקום הטרוריסטים) לגטו חומות - הכל בשם שלומנו, עושרנו, ועזרה לחלשים. כל העשיה תעשה עם השתתפותו של ערפאת או ללא הסכם בכלל.

לו הייתי טרוריסט אמונתי, שמחתי, והמוטיבציה שלי… היו עולם לשחקים.

הבאנו אותם כפרטנרים לשלום. מי חושב שזה לא נכשל בגדול? הבה נלמד לקחים: למצות את הדין כלפי טרוריסטים, לגרש את הרשות הטרוריסטית, להחזיר הביתה הצדיקים שלנו שהביאו אותה ונתנו לה נשק, ולאמץ אופק מדיני ישראלי חדש!

עם טרוריסטים לא מדברים - אוסרים/הורגים, ועם אלו שבאמת באמת רוצים לדבר על שלום, מדברים. אשליה היא שנדבר בקרוב. הטעות הרצחנית שלנו כבר הרחיקה שלום אמיתי לדורות.

רוצים להעתיק אמריקה כאן. לא רק כלכלתה אלא ערכיה; חברה פתוחה לגמרי, אמונה 'שיהיה הכי טוב לכלל כאשר הפרט יתנהג לפי האינטרסים שלו' כדברי אדם סמית…

השאיפה לגיטימית, אבל במדינה הנקראת 'יהודית דמוקרטית'? האם זה מוסרי, הגון לעקור את היהדות, מורשת ישראל, ממקום מרכזי בחיי המדינה? הפרדת דת ומדינה היא עקירת שורשיה של מדינת היהודים, כולל זכותה על הארץ, מלבד זכות הכיבוש.

עלינו למצוא את השלווה במסגרת מורשתנו או לשנות את מדינתנו ממדינה יהודית דמוקרטית למדינה דמוקרטית של אזרחיה. נדמה לי שזו הכוונה של שינוי, אנשי תקשורת רבים, ומנהיגות המערך היום.

למה חלק גדול מהעם מסרב לקלוט שתי עובדות קיומיות: אחת, ערביי הקו הירוק בהתרבותם הטבעית הופכים המדינה לדו-לאומית בדרך לערבית. שתיים, מיליוני ערבים ביש"ע והמיליונים שיעלו מערב אם תקום מדינה פלשתינית שניה, מהווים סכנת קיום ליהודים.

תשובה חלקית היא כשלון להבדיל בין הידוע ומשאלות לב. המיתוס ההוליוודי 'שהגבור מצליח למרות המכשולים', מטשטש את חשיבתנו והופך לכוח הלוחם במציאות הקשה שלנו. בארה"ב… 'החלומות' מותרים; כאן, שקיומנו אינו מקובל, הן מוליכות להתאבדות.

כאשר רוב גורף יבין העובדות כמו שהן, נוכל למצוא פתרונות ללא שפיכת דמנו בחינם.