הצעת התקציב שבה יועלה שכר הבכירים בממשלה בארבעה אחוזים, בעוד יש קיצוצים משמעותיים בקצבאות הכנסת השכבות החלשות, היא שערוריה, למרות שהשרים ויתרו על התוספת.
יש לזכור שהם עשו זאת רק לאחר שפרס העלה את הנושא. מדוע אופשר הדבר מלכתחילה? מדוע נבחרי הציבור אינם מראים דוגמא לעם הסובל, ומנפחים את עצמם במשכורות שמנות, וממרום המגדל המפוטם הם מנחיתים עלינו חדשות לבקרים גזרות שונות ומשונות?
שום דבר לא השתנה מאז ימיו של הנביא ישעיהו: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים. כספך היה לסיגים, סבאך מהול במים, שריך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים, יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם."
דברים קשים, דברים כדרבנות. לא פלא ששמו אותו בצינוק בבית האסורים. מי רוצה להקשיב למלים כאלה? כיום יש עיתונות חופשית, מדווחים על הדברים הללו ללא כל בושה, וההפקרות ממשיכה. שכר הבכירים עולה בהדרגה, בעוד שמקצצים בלי רחם בהכנסת השכבות החלשות.
נבחרי הציבור אינם חושבים שעליהם לתת דוגמא לעם ולקצץ בשכרם מיד כאשר יש הצעה כלשהי לקיצוץ. לא רק לוותר על תוספת – אלא לקצץ בשכרם בפועל.
אין זה משנה מה מקצצים לעם – ברגע שיש הצעה כזו, כל הבכירים, כל נבחרי הציבור, בלי יוצא מן הכלל, צריכים להתייצב ולהראות דוגמא.
כל נבחר ציבור צריך לזכור תמיד מי בחר אותו, ולשם מה. בחרנו אותם כדי שינהלו את המדינה לרווחת כל תושביה. רק שהיום הדוגמא שאנו מקבלים היא שחיתות, שוחד, שלמונים, חיי מותרות, קבלות פנים, נסיעות לחו"ל, הטרדות מיניות, תקציב ביטחוני מנופח ובזבזן על חשבון האזרחים, – והיד עוד נטויה.
לא בכדי אמר הזוהר לפני כ- 2,000 שנים, כי בימינו יהיו השרים לא שרים, אלא "צרים", כלומר אויבים. על-פי ההתנהלות הכללית שלהם, שרינו אינם ידידינו. הם בהחלט אויבינו.
