רק התעמולה תישאר

הצעתה של נשיאת בית המשפט העליון ולשעבר יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית, הגב' דורית ביניש, לבטל את שידורי תעמולת הבחירות אשר כבר דווח עליה עוד ביוני השנה, בדוח המסכם של עבודתה כיו"ר הוועדה וכעת, אנו קוראים שגם יו"ר הכנסת דליה איציק תומכת בצעד זה, תרוקן לגמרי את חופש הבעת הדעה בישראל ודווקא בתקופה מכרעת של המשטר הדמוקרטי.

התוצאה הוודאית של ביטול ההסדר הקיים, לדעתי, תהיה מסירת השליטה באופן בלבדי למי שיישמע ומי שייראה בידי שניים: או למי שיש לו כסף רב יותר או לידי מי ב"ברנז'ה" שיש לו/לה סדר-יום השקפתי-פוליטי אישי. בעצם, במציאות של היום, קיימת אפשרות סבירה למיזוג שתי האופציות גם יחד. ביטול כזה יהווה פגיעה אנושה בזכות חופש הביטוי של המתמודדים במערכת הבחירות מחד, ומאידך, ביצור כוח של אליטה במקום לשמור על הדמוקרטיה ועל זכויות הציבור, אזרחי המדינה המצביעים שהם צרכני התקשורת.

נכון, בארה"ב אין כל מגבלה על שידור תשדירי בחירות אבל בארצות רבות, החל מאנגליה ובמדינות חדשות וגם ותיקות, יש מערכת של איסורים והיתרים. אין כל סטיגמה של היותו החוק הישראלי "מיושן", כפי שביניש כותבת, ובוודאי אין לטעון שהחוק איננו "מתאים". במציאות הישראלית, מה שאיננו "מתאים" הוא שליטתם הדומיננטית של גורמי תקשורת, כולל גם התופעות של בעלות צולבת, היוצרת צומת מסוכן ביותר בין הון-עיתון-שלטון.

הרי גב' ביניש בעצמה נדרשה לנזוף בשדרן "קול ישראל" גבי גזית, כאשר ניצל את המיקרופון הציבורי שהופקד בידו כדי להסית נגד הוועדה שהגב' ביניש עמדה בראשה, בקשר למיקום קלפיות למען נכים. אז זה היה קלפיות לנכים ובעוד מערכת בחירות אחת או שתיים, רק מועמד אחד יזכה לאהדת מקהלת הברנז'ה וכתוצאה מכך, יזכה ברוב החשיפה, ההתעניינות ותשומת הלב שרק התקשורת מסוגלת להעניק באוויר, בים וביבשה, בעיתונות הכתובה ובאלקטרונית.

היו פרשנים אשר הזהירו מכבר, כגון דווקא רוגל אלפר מהארץ, מנקיטת צעד זה של ביטול חוק התעמולה מבלי להבטיח מסגרת נאותה של שמירה על התמודדות רעיונית בין המפלגות ונציגיהן. בדיקה של חוקים המפקחים על מערכות בחירות במדינות רבות בעולם, כמו גם ה"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", מגלה דאגה מרכזית ברוח החוקים להתערבות בלתי הוגנת בוויסות החשיפה של מתמודדים לבחירות. ביטול חוק תעמולת הבחירות שלנו אכן יגרום נזק בלתי-הפיך בזכויותיהם של אותם מתמודדים, רובם ללא-אמצעים כדי להגיע לבמות אחרות של חשיפה שווה, כמו גם המצביעים שביום הליכתם לקלפי יזכו לחשיפה לא מאוזנת ולא מגוונת בתקופה הכי קריטית בחיי מדינה דמוקרטית: מערכת הבחירות.

עד שלא יהיה בישראל מצב אמיתי של "שמיים פתוחים" ומתן אפשרות קלה של פתיחת תחנות שידור במקום לסגור אותן, הצעתה של ביניש תהיה מכת מוות לדמוקרטיה.