כמדי שנה, עוסקים רבים וטובים מעמיתי העיתונאים בבחירת איש השנה. ראש השנה העברי הוא הזדמנות טובה לבצע דירוגים, לתייג את מקומם של בכירי הארץ ושועיה, וגם להגג. מילים, מילים, עמודים שלמים וגם תמונות בלי סוף. יש מי שקורא בשני ימי החג. וטוב שכך. אני אצלול ישר אל העיקר. איש השנה שלי הוא אהוד אולמרט. הוא ולא אחר.

הטעם העיקרי לבחירתו לאיש השנה: העובדה שהצליח להיבחר לראשות ממשלת ישראל, ולהחזיק עד כה בתפקיד זה - על-אף מעלליו, כשליו וכזביו. עצם הגעתו לכס ראש הממשלה, למרות שאיחז עיניים וכיזב בלי סוף, מעידה על כישוריו המיוחדים ומזכה אותו בתואר איש השנה. נפרט להלן את עיקרי הדברים:

א) במשך השנים הצליח אולמרט לקשור קשרים וחברויות עם עיתונאים בכירים רבים - הן בתקשורת האלקטרונית והן בזו הכתובה. קשרים אלה עמדו במבחן בשנה האחרונה. לראיה: שורה של עיתונאים בכירים גוננו על אולמרט מפני מיצוי הדין עימו, הריצו אותו לראשות הממשלה, ואף שיתפו עימו פעולה במלחמה המיותרת בלבנון. כל זאת למרות מעמדו הנחות קודם לכן בתנועת הליכוד, ואף על-פי שלא נערכה התמודדות כדבעי במוסדות קדימה;

ב) בינואר 2006, עם שקיעתו של ראש הממשלה אריאל שרון בתרדמת, קיבל מ"מ ראש הממשלה, אהוד אולמרט, את השלטון בישראל על מגש של כסף. גם כאשר הגיע המועד לבחור ראש ממשלה מקרב שרי קדימה, במקום שרון, זכה אולמרט בלא מאבק, וזאת לא במעט בזכות סייעניו בתקשורת, שיצאו, ומראש, נגד כמה בכירים - ובהם השרים ציפי לבני ומאיר שטרית, ששקלו להציג מועמדותם להצבעה;

ג) כשהתחלנו כאן בחשיפת מעלליו בפרשות הנדל"ן, התגייסו חבריו בתקשורת לטשטש את העובדות [פברואר 2006]. הנה, גם בימים אלה, אולמרט חוזר שוב ושוב ואומר בראיונות לחג, כי המבקר בדק את פרשת מכירת הבית בכ"ט בנובמבר בירושלים (בוצעה ב- 2004) ומצא שהכל תקין. ולא כך הדבר. נזכיר רק זאת: המבקר קבע בדוח מיוחד שהגיש, כי בניגוד לדברי אולמרט בתקשורת, הוא לא מסר דיווח כראוי למבקר המדינה על מכירת הבית ב- 2.7 מיליון דולר; לא דיווח כי הקונה הוא המיליארדר דניאל אברמס (שתרם לו בעבר לקמפיין הבחירות); לא פירט את יחסיו האישיים עם אברמס; ולא מסר כי הוא משלם לאברמס שכר דירה בסך 2,250 דולר לחודש במקום 3,800 דולר לחודש שהיה צריך לשלם. למרות כל זאת, ולמרבה החוצפה, אולמרט ממשיך לטעון כאילו טוהר. למרבה הצער, אותם מנחים/מראיינים של עיתוני החג לא טרחו גם הפעם לעמתו עם העובדות.

ד) כשחשפנו כאן ב-Nfc את פרשת השוחד החדשה בעסקת רכישת הבית בכרמיה (בוצעה ב- 2004), הכחיש אולמרט את העובדות. כתבנו כי היקף השוחד מגיע למאות אלפי דולרים (אחרי ניכוי ההנחות הלגיטימיות). נקבנו בתחילה בסכום 320 אלף דולר, ומאוחר יותר, בעקבות מידע נוסף שהובא לידיעתי, ציינו כי סכומי השוחד גבוהים בהרבה.

סייעניו בתקשורת, ובראשם עורך מעריב, אמנון דנקנר, התגייסו להציג את החשיפה החדשה משל היתה נפיחה. גם בחודשים האחרונים נמשכת מגמה זו. יתירה מכך: גורמים שונים, ובהם כמה מסייעניו - ושוב עסקינן בדנקנר, פועלים בדרכים נלוזות כדי לפגוע במבקר המדינה ובאנשיו הבכירים, החוקרים את פרשת כרמיה-אולמרט. המטרה ברורה: דה-לגיטימציה, כדי להטיל דופי בממצאי המבקר האמורים להתפרסם בקרוב.

למרות זאת, אנחנו כאן הובלנו מאבק ציבורי ומקצועי. וכפי שכתבתי כאן מספר פעמים, יום הדין מתקרב. לא ארחיב כאן. אומר רק זאת: בקרוב אנו צפויים לרעידת אדמה פוליטית וציבורית. אין לי ספק שיוכח כי: אולמרט קיבל שוחד בהיקף של מאות אלפי דולרים בפרשת כרמיה; אולמרט ואנשיו, בעיקר באמצעות מהנדס העיר דאז, אורי שטרית, פעלו בעיריית ירושלים כדי להשיג היתרים ולאפשר פירוק והרכבה של הבית בכרמיה - למרות שחלה עליו חובת שימור [משום שמדובר במבנה במושבה הגרמנית, שנבנה על-ידי הטמפלרים].

מדובר בפרשת שוחד ברורה, הכוללת דיווחי שקר, זיופים ומה לא. בנסיבות אלה ייאלץ היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, להורות תוך זמן קצר על פתיחת חקירה פלילית נגד ראש הממשלה בחשד שקיבל שוחד וקשר קשר לקבלת דבר במרמה. לא פחות.

ה) ביולי 2006, בעקבות חטיפת שני החיילים, הורה אולמרט על מלחמה נגד החיזבאללה. מלחמה, לא פחות. קבענו כאן כבר בתחילתה, כי מדובר במלחמה מיותרת, כי אולמרט גורר את מדינת ישראל לסיכונים גדולים וכי מלכתחילה ברור שהיעדים שהציב לא יושגו.

ואכן, למרבה הצער, נראה כי כך אכן אירע: 1) אולמרט אמר שהמערכה הצבאית לא תופסק אלא לאחר שהחיילים יושבו הביתה - המערכה הופסקה, החיילים בידי החיזבאללה ואין כלל ביטחון שיושבו בקרוב; 2) אולמרט הודיע שלא יתקיים מו"מ להשבת החיילים החטופים ולא ישוחררו אסירים ביטחוניים או פליליים - בפועל מתנהל מו"מ להשבת החיילים ולשחרור מאות פלשתינים וגם אנשי חיזבאללה; 3) אולמרט הכריז שהמערכה לא תופסק אלא לאחר סילוק איום הטילים שבידי החיזבאללה - המערכה הצבאית הופסקה כאמור; 4) אולמרט הצהיר שהמערכה לא תופסק אלא לאחר שהחיזבאללה יסולק אל מעבר לליטני - המערכה הופסקה ועתה אנשי החיזבאללה שוב על הגדר, והם שוב מוציאים אצבע משולשת לאולמרט ולשר הביטחון.

ו) למרות כל זאת, ולמרות כשלי המלחמה ותוצאותיה העגומות (עוד לא אמרנו כלום על הפגיעה בעורף), אולמרט ממשיך לכזב שוב ושוב. בראיונות לחג הוא אומר שהיעדים הושגו. משקר, בלי למצמץ. באשר למו"מ המתקיים בימים אלה להשבת החיילים, הוא אמר כי אין מו"מ עם ארגוני הטרור. יותר מזה: בראיונות הוא טוען, שומו שמיים, כי את שר הביטחון, עמיר פרץ [שכשל בתפקידו, י.י.] מינתה מפלגת העבודה, ולא הוא, כראש ממשלה. כמו-כן הוא מתנער מאחריות לכשלים ומעליל על הפיקוד הבכיר של צה"ל, כאילו הוא זה שכשל במלחמה. לו היה מדובר באיש זוטר, ולא בראש ממשלה, היה אפשר לבטל דבריו בתנועת יד. אך כאן מדובר על ראש ממשלה מכהן, המסכן באופן התנהלותו את מדינת ישראל.

יום הדין קרוב

ציינתי לעיל את מקצת הנימוקים לבחירתו כאן כאיש השנה. בנימוקים אלה גלום גם הכשל הגדול של מדינת ישראל בכלל והתקשורת בפרט. עוד יבוא יום - וכאמור, יום הדין קרוב מאוד מאוד, ואנו כחברה נצטרך להשיב על סדרה של שאלות:

• כיצד אירע שמושחת-סדרתי הצליח לכבוש את כס ראש הממשלה;

• כיצד אירע שכל מנגנוני הבקרה והפיקוח במדינת ישראל לא פעלו, מבעוד מועד, כדי לחקור את הפרשות השונות שבהן נגוע אולמרט;

• כיצד קרה ששורה ארוכה של עיתונאים ומו"לים הצליחו להטעות את הציבור בכך שהציגו את אולמרט כמנהיג ראוי וכמי שטוהר בחקירות;

• כיצד קרה ששורה של פוליטיקאים בכירים, בהם ישרי דרך, ביטלו עצמם בפני אולמרט והסכימו לקבל על עצמם את "מנהיגותו".

סיכומו של דבר, הערכתי האישית, כמי שחשף את הפרשה: מבקר המדינה יפרסם ממצאים שיצביעו על העבירות החמורות שביצע אולמרט בפרשת כרמיה; היועץ המשפטי לממשלה יורה על חקירה פלילית, משטרתית, נגד אולמרט; אולמרט ייפול תוך חודשים מעטים, בגלל פרשת השוחד החמורה. 13 חברי כנסת מסיעת קדימה ממתינים לפרסום ממצאי המבקר. אין להם שום כוונה ליפול יחד עם אולמרט. כל שנותר עתה הוא להמתין ליום הדין.