ארגון חכם ומנהלים חכמים

למדנו כבר בקורסי הפיקוד הזוטרים והמשכנו ללמוד גם בקורסי הניהול באקדמיה, שהחוכמה בפיקוד ובניהול היחידה או העסק היא לגרום לכך שהם יתפקדו היטב גם כשהמפקד/המנהל איננו.

בתרגילים היו "הורגים את המפקד" כדי לראות איך המחלקה ממשיכה לתפקד. זה צריך להיות נכון גם במצבים קיצוניים יותר - כשמתמנה מנהל או מפקד לא יוצלח - הארגון/היחידה צריכים "לדעת להתגבר על זה".

זה נשמע אולי קצת אוטופי אבל זה נכון כאשר הארגון הוא "חכם". ומתי הארגון חכם? כאשר קיימת בו תרבות ניהולית ונורמות ערכיות של למידה ארגונית, של שיפור מתמיד, של יכולת להתגבר על בעיות, כולל בעיות ניהול/פיקוד.

זה נכון לכל ארגון, צבאי או אזרחי, כלכלי או חברתי, מוניציפלי או מערכתי או חינוכי. המילכוד הוא בכך שאת התרבות הזו יוצרים ומובילים המנהלים/המנהיגים/המפקדים עצמם.

לכן אנחנו צריכים לדרוש מהמובילים שלנו ליישם ולהטמיע תרבות ניהולית כזו שתביא לחוכמת הארגון, ללמידה באופן מוכוון למטרותינו, לתיקון הליקויים "בתנועה", לשיפור מתמיד, להפקת לקחים יסודית וממשית גם אם הם עצמם (המנהלים/המפקדים) לא ממש מוצאים חן בעינינו, לא מצטיירים יפה בתקשורת, באו מחיל האוויר במקום מהצנחנים או מ"שדרות" במקום מ"כוכב יאיר" או מהליכוד/קדימה במקום ממר"צ.

התהליך של למידה ארגונית נכונה הוא מובנה, כולל בתוכו שימוש בכלי ניהול בסיסיים, משלב את כל מרכיבי הארגון וחבריו מהקטון ועד הגדול ובהכרח, כאמור, מובל ומונהג "מלמעלה".

השלב הראשון והחשוב ביותר הוא יצירת קשר הדוק ודו כיווני בין חזון הארגון ומטרותיו לבין הנהלים היומיומיים והתפקוד השגרתי שלו:

חזון הארגון יוצר את מסגרת הפעילות הכוללת שלו, מגדיר את ה"אני מאמין" של האנשים שבו, את איך שהם תופסים אותו בעיני עצמם, בעיני אחרים - מתחרים, שותפים, לקוחות וספקים (במקרה של ארגון כלכלי או חברתי). במסגרת החזון מוגדרות המטרות והשאיפות של הארגון ושל האנשים בתוכו כפרטים וכמרכיבי המכלול, היעדים המדידים והדרכים להשגת מטרות אלו או לפחות לשאוף אליהן.

הדרכים להגיע למטרות אלו הן הן הנהלים ומערכת התיפקוד היומיומית של כולנו בתוך הארגון. חייב להיות קשר בין הנהלים, היעדים, המטרות והחזון - קשר "הלוך" וקשר "חזור". כלומר: בכיוון האחד, החזון מהווה מסגרת למטרות וליעדים והן מהוות מסגרת לנהלים ולתפקוד היומיומי, ואילו בכיוון השני, הנהלים והתפקוד של כולנו בארגון מביאים להשגת היעדים והמטרות במסגרת החזון.

קשר דו צדדי זה הוא "קשר חי", מושפע ומשפיע הדדית כל הזמן: הנהלים הרי משתנים עם התקופות, אבל כל הזמן הם צריכים להתאים למסגרת החזון. החזון עצמו צריך להיות מושפע גם הוא משינויי התקופה, משינויי הסביבה ומשינויים הכרחיים הנובעים מהנהלים והדרכים להשגתו.

המשמעות של כל זה היא שבארגון חכם הפועל נכון להשגת מטרותיו, הפעילות השגרתית והיומיומית של כל האנשים בתוכו מובנית בהתאם. כך, גם אם במקרה יהיו בו גורמים מעכבים (על-פי הנורמות שלו), אפילו ברמת ההנהלה והבכירים, זה לא צריך להשפיע על חוכמתו ועל השיפור המתמיד בו. התוצאה של קיומם של גורמים כאלו בארגון צריכה להיות במשך הזמן אחת משתיים: או שיפור שלהם והתאמתם למערכת או פליטתם ממנה.

אחת הדוגמאות הבולטות לצורך בארגון חכם היא הדרישה לשינוי שיטת המשטר אצלנו. השיטה הקיימת היא לקויה בבסיסה באופן מובנה. אולי השיטה הזו התאימה לימי הקמת המדינה, בעת "שלטון היחיד" של בן-גוריון שהבין כי רק כך אפשר להקים מדינה. בימינו, במשטר קואליציוני כמו זה שקיים אצלנו פשוט לא תיתכן ממשלה יציבה, החושבת לטווח ארוך ומסתייעת בעיקר באנשי מקצוע לתפקוד המשרדים השונים והמדינה כולה.

מעצם השיטה הקיימת, תהיה הממשלה תמיד מורכבת מ"שרדנים", מפוליטיקאים שעיקר כשרונם הוא מתן הבטחות וייצור מניפולציות, כאשר כולם יודעים שהן חסרות סיכוי, מ"לשונות מאזניים" רבות מספור שכל מעייניהם במימוש שאיפותיהם או שאיפות שולחיהם הלוחצים במקומות הנכונים. השיטה הזו פשוט מזמינה שחיתויות וחוסר יעילות בעצם המבנה שלה.

שיטת משטר אחרת (נשיאותית, למשל, או דו מפלגתית בה אחוז החסימה יהיה 5% ואולי אפילו 10%) שבה השלטון יהיה יציב, ויוכל לתכנן ולבצע גם לטווח הארוך ולא רק לשנה הקרובה, ידאג למדינה על כל אזרחיה כמכלול ולא רק לסקטורים אשר מיוצגים במקרה באותה נקודת זמן בממשלה, לא יהיה תלוי בקואליציות לרגע ויהיו בו האיזונים הנכונים - היא דוגמה לארגון חכם.

ובהקשר לכך וגם על-רקע כל הסיכומים השנתיים שאנחנו כל כך מלאים בהם בשבוע האחרון, אני מציע לכולנו "לספור עד עשר" לפני שמתלהמים וממהרים לחרוץ דין ולחתוך גורלות ולקבוע אשמים לכל הצרות שלנו. הספירה עד עשר מטרתה לחשוב קצת, לנתח על סמך תחקירי אמת ממצים ויסודיים, להפיק לקחים במשמעות של תיקון ושינוי חיובי. ביקורת בונה היא דבר נכון מאד אבל צריכה להעשות בזהירות כדי שלא תיהפך לביקורת הורסת ה"שופכת את המים עם התינוק".