אמא של נועם היא שמאלנית. גם נועם היה שמאלני. כאשר קיבל נועם צו שמזמן אותו אל המלחמה לא היסס, לא נפרד כיאות מאמו שאימת המוות אחזה בה, ויצא אל הקרב עם חבריו. נועם מת בכפר לבנוני ארור, מכיוון שסמך על מנהיגי השמאל, על אנשי "שלום עכשיו" משי חרמש ועד עמיר פרץ, שידעו לנהל מלחמה שמאלנית צודקת. נועם נהרג על מזבח השמאל.
מאה וחמישים הרוגים מאוחר יותר מתברר שאין מלחמה שמאלנית צודקת. יש רק תבוסה צודקת. כאשר מנהלים מלחמה שלא על-מנת לנצח, שלא על-מנת להשמיד את האויב, האויב משמיד אותך. השאלה היא האם למד השמאל הישראלי את העובדה הפשוטה הזו.
עוד שאלות. האם השמאל מתאבל כיאות על בניו שנהרגו על קידוש עקרונות השמאל אך לא על הגנת מדינת ישראל שהופקרה על-ידי המנהיגות הפוליטית-תקשורתית-משפטית?
האם השמאל מבין שמלחמה הומניסטית נגד אויב שרעיונות ההומניזם רחוקים ממנו כרחוק מזרח ממערב היא מעשה אבדני? האם השמאל מבין שהגנה על זכויות האנוש של האויב מפקירה בהכרח את בניו ובנותיו? האם השמאל מבין שכל היהודים, שמאלנים כימנים, דתיים כחילונים, בלונדים כשחורים, הם שותפים לפשע הנורא כנגד האומה האיסלאמית בעצם קיומם במדינה ריבונית?
האם הבין השמאל שהערבים רואים בו את החוליה החלשה של החברה הישראלית, החוליה שבה אפשר להכות שוב ושוב, פיזית ומילולית, עד שתפרק את החברה כולה? האם השמאל הישראלי מבין שמנהיגיו הם סוכנים של אירופה שהפכה למשרתת הגי'האד? האם השמאל הישראלי מבין שכוחות שיטור זרים בלבנון מופקדים על הגנת החיזבאללה מפני ישראל?
האם מבין השמאל הישראלי שההצטופפות שלו, ההתכנסות שלו לשפלת החוף היא הסיבה העיקרית להכנות למתקפה גרעינית על ישראל?אפילו שמעון פרס כבר הבין זאת.
אמא של נועם אומרת שלו ידעה כי גורלו למות שגיל 27, לא היתה יולדת אותו. זו תמצית השמאלניות, ההתכנסות בתוך העצמי מתוך התעלמות מן התפקיד שכל יהודי ממלא בשושלת הדורות, אם מת בגיל 27, או שמונים ושבע.
השמאל הישראלי לא מבין דבר מכל אלו, מכיוון שלו הבין, היה מיד הופך לציוני-לאומי, דהיינו ימני, ואת זה אין הדעת סובלת.
בברכת שנה טובה, שנה של העדפת המציאות על פני אשליות שווא.
