חכמי היהדות השכילו להבין כי פרט לחשיבות הדתית של הצום, הוא חשוב לאדם מפני שאנו ניזונים יתר על המידה והתזונה המיותרת, יוצרת מחלות.
הצום יוצר איזון בגוף ומאפשר לו לנצל עודפים ולהתנקות מפסולת. הסינים, לעומתנו, אינם מטפלים בגוף בדרך זאת. מבחינתם, כאשר האדם אוכל נכון כל החיים, הוא לא יסבול ממחלות או בעיות.
מה משתי הגישות נכונה יותר?
הצום נחשב ברפואה המערבית כדרך מקובלת לטיפול בחוסר איזון בגוף. רופא גרמני דגול בשם מאייר, הבין את החשיבות של התזונה לבריאות הגוף וגם את הנזק בתזונה לא מאוזנת. הוא פיתח שיטה מיוחדת לטיפול בגוף באמצעות צום.
לשיטתו, על המטופל לצום כמה ימים ורק לשתות, תחת השגחה רפואית ולאחר הצום, ללמוד מחדש כיצד לאכול. לדבריו, אם נצליח להביא את האדם לדרגה בה הוא יאכל כיאות ויפנה את העודפים - המערכות המורכבות של הגוף יתאוששו ובכך ימנעו מחלות והגוף גם יצליח לרפא לא מעט מחלות.
שיטת האכילה שמאייר המליץ עליה לאחר הצום, היא ללעוס את המזון זמן רב. בצורת האכילה המערבית, בה בעצם גורסים את המזון ולא לועסים אותו, מערכת העיכול צריכה להתמודד עם מזון לא לעוס ולהפיק ממנו את היסודות הנחוצים לו. בשיטת הלעיסה הנכונה, אנו מתחילים לייצר את הרוק המסייע בעיכול, אנו לועסים את המזון כך שאנו מקילים על יתר מערכת העיכול בעבודתה וחשוב ביותר, אנו זקוקים להרבה פחות אוכל מהרגיל. אין לנו בעיות משקל עודף על המשתמע מכך. פינוי הרעלים מפנה את עודף החומציות ואנו נראים צעירים בהרבה וחשים כאילו השלנו שנים מגילנו.
אז מהי השיטה הטובה ביותר לגופנו?
הגישה הסינית שטוענת שיש לאכול בצורה מאוזנת כל הזמן או השיטה היהודית של צומות? ניתן להשיג תוצאות מדהימות בדרכים השונות וכל אשר עלינו לעשות זה להיות מוכנים לעשות את השינוי.
הנכונות הזו מחייבת הרבה משאבים פנימיים, אך לרוב התוצאה מצדיקה את ההשקעה. בהיבט הרפואי, הצום בהחלט עושה טוב לגופנו ומאפשר לנו להמשיך באורח החיים אליו הורגלנו.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
