עצרת הניצחון של חיזבאללה בבירות, בערב ראש השנה שלנו, סימלה יותר מכל - מי ניצח במלחמת לבנון השנייה. מאות אלפי הלבנונים שהתכנסו שם לא השאירו מקום לספק: המערכה השלומיאלית של ישראל הוכיחה עד כמה צדק מאו-צה-טונג בחוברת ההדרכה שלו ללוחמי גרילה - כיצד לגייס את המוני העם לטובת המאבק של הטרוריסטים.
לו הקברניטים של ישראל - לפני שקיבלו פיקוד על המדינה - היו מקדישים זמן מינימאלי לקריאת ספרות-החובה למקבלי החלטות אסטרטגיות, לא היינו מגיעים למפלה המבישה בלבנון. נסראללה ומדריכיו באו למערכה מוכנים הרבה יותר. בחוברות ההדרכה של מאו, שנתפסו (והתפרסמו!) אצל כנופיות הטרור של אמריקה הלטינית, הומלץ לטרוריסטים לפעול מתוך האוכלוסיה האזרחית וע"י כך למשוך פעולות ענישה קולקטיבית של השלטונות באזרחים. זה, בתוספת תעמולה מתאימה, יבטיח נהירה של האזרחים הניטראליים אל שורות תומכי הטרור. ואכן, בערב ראש השנה ראינו להיכן נוהרים המוני הלבנונים, שקריאת קברניטינו לשלום איתם הפכה לבלתי רלוונטית.
כדי להלחם בחיזבאללה ושולחיהם לא היה צורך בפעילות מלחמתית שתתפרש כענישה קולקטיבית של חפים מפשע, מה עוד - שישראל לא עשתה כלום כדי להזים את ההגזמות וההצגות שעשו הלבנונים לשכנוע כל העולם שנעשים נגדם "פשעי מלחמה". וכך, אחרי שכל העולם (כולל מנהיגי ערב) תמך ביציאת ישראל למלחמה בחיזבאללה, פתאום התהפך הגלגל, וכולם פצחו בגינויים, כולל ההחלטה האיומה שהתקבלה באו"ם ושלתיקונה נאלצה ישראל לנקוט בפעולות ייאוש.
קברניטינו אפילו לא יודעים (ולא ניסו ללמוד) היכן היתה נקודת המפנה במלחמה - ממסע לניצחון להתקפלות של ביזיון. הם גם לא ניסו ללמוד כיצד - ובהתאמה לחוק הבינלאומי - אפשר להכות את החיזבאללה שוק על ירך, מבלי לגייס לצידם את המוני העם בלבנון. גם בימים אלה, הם אפילו לא מסוגלים לתת את המענה המתאים לאנשי החיזבאללה שחזרו לגדר ורוגמים משם, ללא מפריע, את חיילי צה"ל בשטח ישראל הריבונית (מבלי לדבר על הטיפול השלומיאלי בירי הקסאמים בדרום).
התדמית שיצרו לנו - כבר מתחילה לכרסם בתמיכת המנהיגות האמריקנית בישראל, שבמשך שנים התייחסה אלינו כנכס אסטרטגי, אך כעת מתחילה להקשיב לערביסטים של מחלקת המדינה, שמציעים להשתמש בישראל רק בתור כבש לחינגת הסולחה שהם רוקמים עם האיסלאמיסטים (וממחזרים את ההיסטוריה של צ'מברלין, שרצה לקנות שלום עם היטלר ע"י הפקרת צ'כוסלובקיה).
אם יש הצדקה מוסרית לפיטורי הקברניטים כעונש על שגיאותיהם, הרי גם מי שמוכן לסלוח להם על כך חייב לדרוש את הרחקתם - מנימוק מעשי הרבה יותר: המשך פעילותם ללא ניסיון ללמוד מהשגיאות והמשך הבוּרוּת המתנשאת שהם מפגינים בהנהגת המדינה הפכו לסכנה קיומית לישראל. עם בריא ושפוי לא יכול לחיות עם סכנה כזו.
