אני מודע לכך שישנם מקרים שבהם אבות לא מעונינים לטפל בילדיהם או ממעטים בכך. במקרים אלו ההגיון הוא שהאם תהיה משמורנית יחידה, שהילד ילון רק אצלה ושתשלומי המזונות יהיו נרחבים כולל מדור.
לי, כאב שנאבק לגדל את ילדו, קשה להבין אותם, אבל אין בכך הצדקה להשפלתם של אלו שכן רוצים. אבות המבקשים לגדל את ילדיהם נתקלים בהתנגדות מצד החוק ומצד החברה. והשאלה שנשאלת כאן היא עקרונית: האם רשאית המדינה לקבוע חוקים שיפגעו באבות באופן שתינטל מהם הורותם? בית הדין הבינלאומי שבהאג קבע ועיגן את זכותו של כל בוגר למשפחה וגברים רבים יכולים ורוצים לגדל את ילדם, שווה בשווה עם האם.
טובת האב או טובת הילד? טובת הילד אמורה להיות הדבר החשוב ביותר בכל הסדר גירושין ברם, באופן תמוה, מתוך טובה זו, נקבע שהילד יחיה רק עם אמו כאילו לא היה לו אב לפני כן כברירת מחדל.
אבל, עיון במחקרים מעמיקים מראה שילד זקוק לקשר יציב, קבוע ומשמעותי עם שני הוריו. ואכן, על בסיס המחקרים הללו, שינו מדינות בעולם את ברירת המחדל החוקית.
מסקנות החוקרים לא נסתיימו בהגדרת הקשר עם שני ההורים, אלא שהם טוענים כי קשר עם שני ההורים חשוב ביותר להתפתחותו האישית, להצלחתו בלימודים, להתאמתו החברתית של הילד, ועוד.
על החברה לדאוג לזכותו של הילד לקשר יציב עם שני הוריו, כפי שמורים אנשי המקצוע. ואם לא מתוך טובת הילד, אזי מתוך עיקרון השוויון בין המינים.
"עיקרון השיוויון המחייב שיוויון לכל ללא הבדל דת, גזע או מין [ההכרזה להקמת מדינת ישראל (מגילת העצמאות), פסקה 13], כולל כמובן את השיוויון בין המינים.
בתיקון לחוק שיוויון זכויות האישה (2000) נאמר: "חוק זה מטרתו לקבוע עקרונות להבטחת שיוויון מלא בין האישה לבין האיש, ברוח העקרונות שבהכרזה להקמת מדינת ישראל".
הדיון הציבורי וחקיקת הכנסת עוסקים בעיקר בתיקון האפליה שלרעת האישה, אך מן הראוי לבחון את יישום עיקרון השיוויון גם כאשר מדובר באפלייתו של האיש לרעה."
וכך מיושם חוק השוויון על גבר גרוש:
1.
זכות הווטו של האישה האישה המשמורנית יכולה להחליט בעצמה וללא כל דיון עם בעלה, על פסילת האפשרות למשמורת משותפת. כיום, אין לאב יכולת השפעה כלשהי בנושא מהותי זה, כלומר הוא אינו צד שווה זכויות וחובות בגידול הילד.
אבות הפונים אל בית המשפט, מצפים בפנייתם ליחס השווה לזה של האם על-פי עיקרון השוויון, אולם הם מוצאים עצמם חסרי אונים אל מול החוק. החוק לא נותן לבית המשפט אפשרות לממש את זכות האב להורות. זכות זו נמצאת בידי האישה.
לצערי, יש אבות שמפחדים לתבוע את זכותם וזכות ילדם בבית המשפט, מפחד התוצאות שכן, כאמור, אין בבית המשפט מקום לאבהות. וחמור מכך, נשים מנצלות פחד זה ומחזקות את זכותן החוקית למנוע קשר בין האב ובין ילדיו.
מן הראוי היה, שאם המונעת קשר בין ילדים לאביהם, תיענש שכן הקשר של הילדים עם הוריהם חשוב מכל והם לא יכולים לשמש כלי במאבק בין האם לאב.
כל עוד לא יהיה מוסכם בחוק, שלאב יש זכות וחובה להורות בשווה לאם, ימשיכו המריבות, הויכוחים והאיומים סביב הילדים ואלה האחרונים ימשיכו להיות חשוכי אב, גם כאשר מבקש האב לממש את אבהותו.
כך גם לגבי לינות בבית האב. הנורמות המקובלות היום בבתי המשפט הן שהילד ישן אצל האם כברירת מחדל, ורק בחסד יקבע אם ילון גם אצל אביו ובאיזו תדירות.
נקודת הפתיחה היא שעל האב להיאבק ולהוכיח שזה בסדר שילדו ישן אצלו, שהוא כשיר להלין את ילדו בביתו וגם אז הוא לא בהכרח יזכה לכך, בעוד שלינה אצל האם נחשבת כאקסיומת חיים.
בבוא האב לבקש מבית המשפט הרחבת הסדרי הראיה באופן שיכללו גם לינות, יהא עליו להוכיח את מסוגלותו ההורית, משל לא היה הורה לפני כן. לעומתו, הורות האם נחשבת מובנת מאליה ואין עליה להוכיח דבר. יתרה מכך, גם במקרים שבהם האם לוקה בחסר בכל הקשור להורות, יימנעו הרשויות מלראות זאת ויעדיפו להעלים עין מאשר להניח לאב להלין את ילדיו אצלו.
הריחוק מן הילד לזמן רב הוא געגוע קשה לאבות רבים שבביתם מוקצה חדר עבור ילדם והוא מצויד בכל הדרוש לו. בעיני, ריחוק זה הוא קשה בדיוק כמו שלאמהות היה קשה במצב דומה.
הילדים, מצדם, לומדים שאמא היא בית ואילו אבא הוא אורח. לאורח אין סמכות הורית ואורח אינו חלק מחייהם. הגעגוע הספונטני אל האב שהיה לפני הגירושין, שליווה אותם גם בלכתם לישון, מעלה ספק בזהות ההורית אצלם ואנשי המקצוע מתריעים על אובדן הזהות ההורית ופגיעה בהתפתחות.
2.
מקום מגורים.
האישה יכולה להחליט שהיא עוברת אזור מגורים (כולל לחו"ל), ומרחיקה בכך את הילד מהאב. בית המשפט יאשר זאת!
מצד אחד לא ניתן למנוע מאנשים לעבור מקום מגורים אולם, מצד שני יש חשיבות מכרעת לכך שההורים יגורו בסמיכות, לטובת הילד. זהו מצב שבו אין פתרון "בית ספר", שכן זו סוגיה סבוכה. אבל המצב כיום, בו האם יכולה לעבור דירה בכל רגע מבלי לתת דין וחשבון, מהווה בראש ובראשונה פגיעה בילדים, ובזכותם לקשר עם שני הורים.
זכותם זו של הילדים אינה נשמעת והם חסרי אונים. מן הראוי היה שהחברה תשמור על זכותם לאבהות, מתוך שמירה על שוויון זכויות.
3.
מזונות "היות ורוב הבעייתיות בנושא השיוויון, או חוסר השיוויון, בכל הנוגע לתשלום דמי מזונות נובע מכך שהדין האישי החל על יהודים בנושא זה הינו ההלכה הדתית ובבתי הדין הרבניים הפסיקה מושתתת על ההלכה גרידא, ללא שום ניסיון להביא לשיוויון, יש לנתק את החוק הישראלי מהדין האישי ההלכתי.
לפי חוק המזונות, סעיף 3(ב) החוק תקף רק לגבי אנשים שלא חל עליהם הדין האישי. מהו אותו "דין אישי"? הדין האישי הינו הדין הדתי - כל מי שהינו בן דת כלשהי - חל עליו באופן אישי הדין של אותה דת. לגבי היהודים, מה שקובע את תשלום המזונות הינו ההלכה היהודית."
המצב כיום בו נטל המזונות חל בעיקר על הגבר, ולעיתים רבות נקבעים סכומי מזונות ללא התחשבות בהכנסות האם, הסדרי הראיה ומשתנים נוספים, אינו הגיוני ומצב זה חייב להשתנות.
האחריות על כלכלת הילד מוטלת על שני ההורים וגם לאחר הגירושין זהו עדיין תא משפחתי מבחינת כלכלית, ועל כן על ההוצאות הכספיות להתחלק בין ההורים.
ניקח את נושא המידור לדוגמא, גם במקרה שבו הילד ישן שווה בשווה אצל הוריו, בית המשפט קובע תשלום מידור! מדוע צריך האב לשלם על חדר לילדו בביתו ובמקביל לשלם גם על חדר בבית האם?
4.
הזכות לקבלת מידע החוק לא מאפשר להורה הלא משמורן (לרוב הגבר) לקבל מהעיריה דברי דואר הנוגעים לילדו באופן שוטף ומלא. תשובתו של מנכ"ל מרכז השלטון המקומי, מר יעקב אגמון לבקשה שכזאת מדברת בפני עצמה:
"עם זאת הינך מציג בעיה אשר איננה ניתנת לפתרון ברמה הנקודתית ובאופן פרטני בכל רשות ורשות. הרשויות המקומיות מחוייבות לעדכן כתובת מגורים על-פי הוראות כדין. הדין אינו קובע חובת עידכון שתי כתובות.
בסיום מכתב זה ובמידה והינך סבור כי יש מקום לבצע שינוי כולל בסוגייה זו עליך לפנות לרשות המחוקקת (כנסת ישראל) ולבקש יוזמת הצעת חוק בעניין".
יחס זה של גוף ממשלתי מייצג לצערי את הנורמות המקובלות היום ביחס לאבות גרושים!
5.
פקידות סעד לפקידות הסעד יש מתוקף תפקידן סמכות משמעותית במחלוקות בין הורים גרושים המגיעים לבית המשפט. קריאה
באתר הורות שווה תחשוף את הקורא לעשרות מקרים שבהם גברים מתלוננים קשות נגד פקידות הסעד וחלקם אף תובעים אותן בבית המשפט על העוול שנגרם להם וגם זוכים!
אין מחלוקת שנושא זה כואב מאוד לאבות רבים, ואני נדהם לראות את כמות המקרים שבהם יש תלונות בנושא זה. אני בטוח שבין פקידות הסעד יש כאלו המבצעות את עבודתן נאמנה, כשטובת הילד מול עיניהן, אבל עדיין יש מקום לשאול, מדוע יש כל כך הרבה תלונות?!
ייתכן שהדבר נובע מתסכולם של הגברים והצורך להוכיח לפקידת הסעד שהם אבות ראויים ואילו לגבי האם הנחת היסוד הבסיסית היא כזאת!
וייתכן שכאן הבעיה - הנורמות המיושנות בחברה ככלל ואצל פקידות הסעד כפרט, משאירות את החברה כולה במרחק רב מן השינויים הרבים שחלו בעולם בנושא זה.
עקב כך אנחנו קוראים על תגובות זועמות של גברים נגד מעשי פקידות הסעד, תוך שימוש בביטויים קשים כגון 'פושעות' ואף מילים קשות יותר שלא כאן המקום לציין אותן...
ובנימה אישית: אני יודע שישנם עוד תחומים רבים שבהם ישנם עדיין פערים, לא רצויים, לטובת גברים לעומת נשים. הלוואי והם יצטמצמו מהר, אך לא ניתן לתרץ ניתן לתרץ עוולה אחת בעוולה אחרת.
אנחנו מדברים על קשר שלי עם בני המתוק והמקסים ולא על מאבק המינים או אפליה מתקנת. אנו דנים כאן בשאלת הקשר שלי עם בני, האחריות שלי להיות מעורב בחייו וזכותו שלו לאבא קרוב, זמין ופעיל בחייו.
