"לא לחינם אני מדגישה דווקא היום את האקטיביזם השיפוטי אל מול הרשויות האחרות", אמרה אתמול ביניש בנאום פומבי בכנס שנערך באוניברסיטה העברית לרגל פרישתו של הנשיא היוצא, אהרן ברק. "כל מי שחושב שעצם סמכותו של בית המשפט מצטמצמת רק לפסיקה בעניינים המחייבים את טובת הציבור, אל מול הנורמות הפסולות שמתפשטות במציאות הישראלית של ימינו, איננו מבין את המתח הטבעי שבין הרשויות. המבנה של המשטר הדמוקרטי איננו יכול לפתור הכול. לפעמים אלה דווקא הכלים המשפטיים".
ביניש הוסיפה, ברמיזה ברורה לכיוון קצב, כי "בית המשפט איננו יכול להחריש אל מול אי כיבוד החוק, לא רק בפן המוכר והברור שלו, אלא גם בפן המהותי שלו".
לביניש ברור שהחוק שהמציאה, עדיין לא קיים. אין בישראל חוק המחייב את הנשיא להתפטר. ביניש גם שכחה, שהיא כבר לא תובעת בפרקליטות אלא שופטת בבית המשפט העליון, המחוייבת לאובייקטיביות ויושר. היא מתייחסת לחשדות כנגד הנשיא קצב, כאילו כבר הוגש כתב אישום וכאילו כבר היה משפט וכאילו כבר ניתנה הרשעה והוכח כדבעי, כי אכן היה כאן מקרה של "אי כיבוד חוק" על-ידי הנשיא קצב.
החשש הגדול כעת הוא שפליטת הפה של ביניש עלולה לעלות לה ביוקר. ביניש, הסובלת מתדמית שלילית ונחותה מאוד בעיני הציבור כולו, מנסה לגייס כמה מהלכים פופוליסטיים לשיקום תדמיתה בעיני בכירי הקהילייה המשפטית והאקדמית, אצלם היא נחשבת כ"כלומניקית משפטית" וכ"קומבינטורית עליונה", בעיקר בשל הידע המשפטי הרדוד שלה וחוסר הניסיון המוחלט שלה בהתמודדות עם הבנת פילוסופיית המשפט ומהות תפקידו של שופט בחברה דמוקרטית.
העתירה נגד הנשיא קצב - כמו גם העתירה להקמת ועדת החקירה ברשות שופט עליון בפועל במקום בראשות שופט עליון (בדימ.) - זימנה לה הזדמנות נהדרת לפסוק בניגוד לחוק אך בהתאם לרחשי התקשורת והאספסוף, אשר אינו מודע להבדל הגדול שבין חשדות (וחזקת החפות) להרשעה כדין.
האם יבקש הנשיא קצב לפסול את דורית ביניש מלדון בעניינו משום שהביעה נגדו דעה קדומה, פסולה ובלתי חוקית בעליל, ימים ספורים לפני שהיא דנה כשופטת בעניינו? האם יעז לגזול מביניש את התהילה שהיא מבקשת להשיג מהציבור ואת האמון שהיא מנסה להחזיר לעצמה באמצעות עתירה פיקטיבית זו? האם יעז הנשיא קצב לפגוע בסיכויי דורית ביניש לעשות סיבוב על חשבונו?
החוק הקיים
יצויין כי הדרך החוקית היחידה להפסקת כהונתו של הנשיא קצב, היא באמצעות שינוי החקיקה הקיימת, והלוקה בחסר. ואכן - במקביל לפעולתו הבלתי חוקית של בג"צ בעניינו של קצב (בג"צ הוציא צו על תנאי המחייב את מזוז ואת קצב להשיב על שאלות שלבית המשפט אין בכלל סמכות לשאול...), תקדם היום יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ רוחמה אברהם, את הצעת החוק של ח"כ גלנטי ותקדים את הדיון לתיקון החוק ובכך תבטל את תקופת הצינון הנדרשת בהליך רגיל - 45 ימים מרגע הנחת ההצעה על שולחן הכנסת ועד העברתה במליאה. על-פי ההערכות, צפויים חברי הוועדה לאשר את בקשתו של גלנטי ולאחר מכן יעבור התיקון לחוק לקריאה טרומית בכנסת.
חוק היסוד הנוכחי, כאמור, אינו מאפשר לכנסת להחליט מיוזמתה כי נבצר מנשיא המדינה למלא את תפקידו באופן זמני. הנשיא עצמו, במידה שמצא לנכון, יכול לבקש מהכנסת לאשר לו נבצרות כפי שעשה לפני טקס השבעתה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. התיקון להצעת החוק על-פי ח"כ גלנטי, "יסמיך את ועדת הכנסת להחליט באמצעות רוב בין חבריה, כי נבצר מנשיא המדינה באופן זמני למלא את תפקידו. ועדת הכנסת תחליט לקיים דיון על נבצרות רק לאחר שהובאה לפניה בקשה על-ידי עשרה חברי כנסת. בדיון בעניין החלטה זו תינתן לנשיא הזדמנות להשמיע דברו לוועדה. כמו כן יהיה רשאי הנשיא להיות מיוצג על-ידי בא כוחו".
על התיקון שהביא ח"כ גלנטי בפני ועדת הכנסת ואשר יידון על ידה בהליך מזורז, כאמור כבר ביום רביעי, כבר חתמו חמישה עשר חברי כנסת מכל סיעות הבית. ח"כ אברהם, שהביעה את דעתה הנחרצת בנוגע לכך שקצב חייב להשעות עצמו מתפקיד הנשיאות, תומכת בחוק וצפויה לקדם אותו בוועדה שבראשותה. גם יו"ר ועדת החוקה, ח"כ מנחם בן-ששון מקדימה, תומך בהצעה לתיקון החוק ואם תעבור זו את ההצבעה במליאה בשבוע הבא, היא תגיע לשולחנו.
"מדובר בחוק מיוחד לנשיא קצב", מסביר ח"כ גלנטי. "מזוז פנה לנשיא המדינה והביע דעתו שנכון יעשה קצב אם יבקש נבצרות עד לגמר ההליכים נגדו. מאחר שנשיא המדינה הודיע כי אין בכוונתו לקבל את הצעתו של מזוז, לא נותרה ברירה אלא לשנות את הסעיף בחוק המאפשר לכנסת ליזום את הנבצרות הנדרשת".
הסכנות שבגישת ביניש - "איש הישר בעיניו (והעקום בעיני אחרים) יעשה, וכל דאלים -גבר".
ביניש טוענת למעשה שהחוק במדינה דמוקרטית אינו מאפשר מענה חיוני ודחוף לכל הנורמות הפסולות המתפשטות במציאות של ימינו, ובזה היא צודקת.
השאלה היא אם נכון להכשיר פעולות אקטיביזם משפטי (כדוגמת אלו של אהרן ברק) או אקטיביזם אזרחי (כדוגמת זו של יגאל עמיר ובן הטיפוחים המשותף ליגאל עמיר ולביניש, אבישי רביב) כדי להתמודד באופן פרטי וקפריזי עם צרכים מיידיים וכפיית אג'נדה פוליטית וערכית פרטית ביותר על הציבור כולו בידי מי שהכוח (של העט או האקדח - היינו הך) במקרה נמצא בידו, או שהדרך הראויה היא להגמיש את מנגנון החקיקה ולאפשר לכנסת לייצר מענה מיידי ולספק תרופות חוקיות ולא כוחניות של קפריזיונרים ועבריינים וספינאי צמרת - לכל בעיה שמתעוררת.
הלב ללא ספק נוטה לאפשר לכל מיני קפריזיונרים לפתור לנו בשליפה מהירה את הבעיות בקיצורי דרך ברוטאליים. הרי הכל כשר להיפטר ממי שנראה בעינינו מזיק לחברה. למי בכלל יש כוח וחשק וסבלנות לחכות למשפט שיתסיים בעוד עשור - במקרה הטוב - כשהאשמות מבישות כל כך זועקות אלינו בכל יום מכל כותרות העיתונים, כשאין במדינה הזו אפילו עובד ציבור אחד שאינו חשוד במשהו, ואם לא בשחיתות אז לבטח בטימטום על שהוא לא חלק מהחגיגה.
הלב אפוא תומך בגישת ביניש, ואין בכלל ספק שכל מדינת ישראל כמהה לאיזה "הארי מזוהם", איזה שב"כניק או מוסדניק או קצין משטרה או לוחם איכותי ואיכפתניקי של איזו יחידה מיוחדת בצבא, אשר יטהר בשיטתיות את כל מערכות השלטון שלנו מכל המזיקים והנשאים והגורמים המסרטנים המובילים את המדינה הזו לתהום. כמו שאומרת ביניש ובצדק, אין מענה לכל הבעיות החמורות שהנורמות הפסולות שהתפשטו אצלנו מציבות כנגד קיומה של מדינת ישראל. המצב הוא חמור שבעתיים כשהחשודים בשחיתות העיקרית הם אלה היחידים שיש להם סמכויות לחקור ולשפוט מושחתים. המדינה מצוייה במלכוד של מעגל-שוטה: אין סיכוי בכלל שהם יפעלו כנגד עצמם ולכן השחיתות רק תחמיר ולא תתוקן.
אבל המוח חייב לזכור שמי שמרשה קפריזות של אקטיביזם משפטי במסלול עוקף חקיקה, מכשיר בעצם המעשה הזה אקטיביזם אזרחי מסוכן ולעיתים קרובות מדי אף פסול, המתמודד גם הוא בדרכו הקטלנית בצרכים שמערכת אכיפת החוק אינה מסוגלת ליתן להם מענה מיידי, בעיקר בגלל שהמזיק הוא זה שאחראי על הדברת המזיקים, ולכן באופן טבעי אין לציבור מנגנון חוקי להתמודד עם עבריינים השולטים למעשה בשלטון החוק, או עם מנהיגים הבוגדים ובאותה העת גם אחראים על המנגנונים אשר תפקידם לאתר בוגדים ולהעמידם לדין. וזה - לא נגמר תמיד טוב.
לכן יש לפסול קיצורי דרך המבוססים על גישתה החד-ממדית וקצרת הרואי של נשיאת בית המשפט העליון, ובכלל - מוטב היה שלא תנסה להתמודד עם סוגיות אינטלקטואליות וחברתיות סבוכות, ותישאר במעט והמצומצם שהיא איכשהו בכל זאת כן מבינה ומסוגלת: תביעות קטנות בעניינים אזרחיים פעוטים ושוליים.
הסיטואציה נותרה אפוא מתוחה ומורכבת
דורית ביניש מנסה לנצל את פרשת הנשיא קצב כדי להציל את כבודה האבוד בציבור, ולעקוף את החוק באמצעות החלטת בג"צ (שאין לה כל תוקף משפטי ואין בכלל חובה לקיים אותה) לכפות על הנשיא קצב להשעות את עצמו.
שמעון פרס, פטרונה של דורית ביניש והפועל לצידה כבר שנים כצמד המקדם זה את זה מאחורי הקלעים בשיטתיות בדרכים שלא היו מביישות שום מותחן רב מכר של ריגול ותככים ומזימות ואהבות ושחיתויות, מנסה לנצל סיטואציה זו כדי לסדר לעצמו ג'וב שיסיים את תפקידו בתדמית שונה מהלוזר שנחרת בעיני הציבור.
שמעון פרס כנשיא יאפשר לו להיזכר לפחות כאחד שלא הזיק כל כך, לאחר ממש בימים אלה הציבור מלקק את פצעיו ועדיין המום מצפירות ההרגעה של אותו הוזה הזיות אשר טען בעבר כי אין לחשוש מטילים נגד ישראל ("קאסמים שמאסמים") וכי על מדינת ישראל לקדם באהבה את המזרח התיכון החדש שהוא יצר לנו: זה עם נשק גרעיני באירן, עם החמאס בראשות המדינה הפלשתינית שהוא יצר, עם לבנון מחומשת להפליא בראשות מצביאי החיזבאללה, עם אל-קאעידה הבונה בשטחים מערכת צבאית מיומנת ומחומשת להפליא, ועם מערכת ביטחונית מרוסקת ומובסת ושדודה... במדינת ישראל כבר הצטברו עשרות אלפי אזרחים שהפכו למשפחות שכולות, באשמת הזיותיו של שמעון פרס בנושאי אוסלו, המדינה הפלשתינית והמזרח התיכון ה"חדש"...
הכנסת מצידה, מנסה לקדם הצות חוק ראויה, אשר תאפשר לכנסת להתמודד עם הסיטואציה הבעייתית, שלפיה נשיא המדינה חשוד בעבירות כל כך חמורות ואין שום חוק שיאפשר את הצלת תדמיתו של המוסד הזה.
גם ככה - כבר מהימים שבהם התגלה על-ידי העיתונאי יואב יצחק כי עזר ויצמן ז"ל (אשר לפני כהונתו כנשיא המדינה היה אחראי על הרכש הביטחוני כשר ביטחון וכמפקד חיל האוויר) נהג לקבל שוחד חודשי קבוע מסוחר הנשק אדוארד סרוסי - סובל מוסד הנשיאות מתדמית בזויה ונחותה, ונחשב למוסד סמלי בלבד אשר עיקר תפקידו לסדר ג'ובים ולבזבז את תקציבי הציבור במקום על חינוך ובריאות וביטחון ותעסוקה לעניים על ארוחות פאר מיותרות, כיבודים וטכסים חסרי משמעות ונסיעות לחו"ל של פמליות של אוכלי חינם.
לנעליים הללו, אגב, שמעון פרס (ידידם ופטרונם של סוחרי נשק רבים) - לא יתקשה להיכנס ולהגדיל אותן משמעותית. חיבתו לטובות ההנאה של סוחרי הנשק ומנעמיהם מכניסה את ויצמן והשוחד שנהג לקבל בקביעות מסרוסי לכיס הקטן, וחיבתו לבעילות אסורות של עוזרות פרלמנטריות ומזכירות ועובדות מדינה נאות (לטעמו לפחות) הותירה את סוניה מסמורטטת אי שם מאחור עד עצם היום הזה...
אותי דווקא מעניין יהיה לראות איך יקבלו את פניו של פרס מדינות שונות שבהן התפוצצו פרשיות מביכות מאוד של שוחד מצד תעשיות הנשק של ישראל וידידיו של פרס לבכירי השלטון שם, ומה יהיה יותר אדום בעת ביקורו של פרס, השטיח או לחייהם של מגיני שלטון החוק באותן מדינות.
ובתוך כל הברדק הזה, האתגר הגדול של הציבור הוא לנסות לאבחן מה בכל הסיפורים בכל פרשיות קצב, פרס וביניש זו מניפולציה, ספין, קומבינה, מזימה, תככים ואמת.
אך חוששני כי לנוכח מגבלות האינפורמציה ומבול הדיסאינפורמציה מטעמו של כל אחד מבעלי העניין, האמת איבדה את משמעותה.
ובאשמת שליטתם של בעלי העניין בתקשורת, הדמוקרטיה איבדה את יכולותיה המעשיות - להבדיל מהתיאורטיות - לאפשר לציבור לדעת את כל האמת ורק את האמת, ובכך להבחין מהם טוב ורע.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
