"סוף מעשה במחשבה תחילה"
אחרי שהצליחו בעיריית תל אביב להעביר בחופזה מטאורית את ההחלטה לשינוי הארכיטקטוני של מוסדות התרבות, היכל התרבות והבימה, שנמצאים בסוף שדרות רוטשילד, החל כאוס תחבורתי מסביב למתחם זה. רק התחילו לחפור, ורמת העצבנות וההיסטריה של האנשים בכבישים שמסביב עלתה פלאים, ובצדק רב.
כל יום המחזה המביש הזה חוזר על עצמו, נראה לי כי בשנים הבאות החיים סביב המרחב התרבותי היקר הזה לא יהיה פשוטים. הן הולכי הרגל והן בעלי הרכב יסבלו מההטרדה היום-יומית הזאת ברחובות ובשדרות שבמרחב הזה. כבר עכשיו רואים את הסבל הרב שנגרם לכל מי שעובר במתחם זה או גר סביבו, והמשטרה לא משתלטת.
העמידו שוטרת ליד כל רמזור, שוטרים לחוצים מנסים לעדן את החיכוך שבין הרכב לסביבה. חסמו רחובות, הצרו כבישים ולא חשבו שהמקום הזה חייב להמשיך לחיות, פשוט לתפקד ולחיות. לא נתנו עתיד מציאותי למקום הזה בזמן הבנייה. הצטלבויות מסביב למתחם הן רבות ועמוסות, וכעת, בעת השיפוץ הכפוי, צפירות המכוניות ביחד עם הרעש שיוצרים הפועלים במקום, ביחד עם הרעש הוויזואלי הבלתי נסבל, הופכים את חיי התושבים לבלתי נסבלים והתושבים עצמם נעשים חסרי מנוחה, חסרי סבלנות.
לא חשבו כיצד תעבור התקופה הזאת במינימום פגיעות באדם ובסביבה. לא ניתחו את המשמעויות הסביבתיות. נראה שלא בדקו את משמעות ההתערבות הכירורגית הזאת על המרחב הפתוח. כבר חז"ל אמרו: "סוף מעשה במחשבה תחילה". נראה שכאן לא חשבו יותר מדי.
לא נראה תכנון עמוק ומדוקדק לתקופת הבניה. בכדי לעקוף את המקום הזה הן רגלית והן ברכב, צריך הרבה סבלנות והרבה הבנה לכאוס התחבורתי שאדריכלי העיר יצרו עבורנו לשנים הבאות. כבר כתבתי ברשימה אחרת אודות הכישלון התכנוני ההולך ומוקם מול עינינו. אני סבור כי גם אחרי סיום הבנייה המצב לא יהיה טוב יותר.
תארו לעצמכם את מאות המכוניות המנסות להשתחל לתוך החניון התת-קרקעי. תארו לעצמם מה יהיה שם בשעות השיא, כאשר תושבים חוזרים לביתם בעיר, אחרים עוזבים את עבודתם לכיוון ביתם שנמצא מחוץ לעיר, וכאלו שפשוט הגיעו להופעה בהיכל התרבות או להצגה בהבימה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
