כיצד נשארים בישראל?

לאחרונה מטופלים במערכת המשפט מקרים רבים של תושבים זרים שהגיעו ארצה ומעוניינים להישאר בגבולותיה. חוק הכניסה לישראל מעניק לשר הפנים שיקול דעת נרחב ביותר, ואולי נרחב מדי, לגבי מי יקבל את היתר הכניסה והשהייה הנכסף.

דווקא מפני שסמכותו של שר הפנים כה רחבה וכה מקיפה, נתקלים המבקשים להישאר בארץ בהתנהלות מטרידה ומקוממת ביותר, הגובלת בחוסר אנושיות. במקרים רבים אנשים מקבלים ביום בהיר אחד הודעה לאקונית, לא מנומקת, המורה להם לעזוב את הארץ בתוך מס' ימים, במקרה הטוב. במקרה הרע, הם נעצרים ומושמים במתקן כליאה, בתנאים לא תנאים, מבלי שהם מבינים על מה ולמה.

לעיתים קרובות מוזעקים שופטי בימה"ש לעניינים מנהליים באישון לילה ע"י עורכי דין כדי לתת צו זמני האוסר על משרד הפנים לגרש אדם מישראל. זאת מכיוון, שכל הפעולות הנדרשות מרגע עיכובו של אדם ע"י משטרת ההגירה עד לגירוש עצמו יכולות לארוך 24 שעות בלבד במקרה היעיל.

הפגנת חוסר האנושיות בולטת בייחוד בקרב העובדים הזרים, שלעיתים כלל אינם מבינים מה קורה איתם, כאשר אפילו מתורגמן לא מסופק לאותו "שימוע" בפני עובדי המשרד, ואם חשבתם שחתונת אזרח ישראלי עם אהובתו (ולהיפך) שאינה אזרחית משמעה קבלת מעמד ודאי, הרי שטעות בידכם. שכן שר הפנים יכול, בהתבסס על כוחו המתואר לעיל, לסרב להעניק מעמד שכזה או לסרב בכלל להתיר לזוג הטרי לחיות יחדיו בארץ.

ההתנהלות המטרידה של אנשי משרד הפנים מתחילה באי פרסומם של חלק מהנהלים לפיהם פועלים פקידיו, בניגוד לכל עקרונות השקיפות הנדרשים ממינהל ציבורי. כך, קשה להבין על בסיס מה מסרבים אלו לבקשות לכניסה או לשהייה או להפעלת נוהל איזרוח כלשהו בישראל, ונראה כאילו כל פקיד פועל לפי גחמותיו הוא.

ההתנהלות המקוממת ממשיכה ב-"טרטור" חוזר של האדם המבוהל ללשכות מנהל האוכלוסין, שם נגבית ממנו אגרה לצורך טיפול, למרות שלפקידים כבר ידוע שהתשובה תהא שלילית, באי מתן תשובה ובאי התייחסות למכתבים רשומים הנשלחים ללשכות, בניגוד לכל הכללים המחייבים מערכת ציבורית במענה לפניות.

בנוסף, לעיתים מתעלמים פקידי המשרד מהחוק, חד וחלק, ומסרבים למתן האשרה המבוקשת בניגוד מוחלט להוראות החוק, או אף פועלים לדחיית מתן האשרה כך שהמבקש הופך לשוהה בלתי חוקי בארץ, מכיוון שתוקף אשרתו פג.

גם מקרים של שלילת אזרחות, לאחר שכבר ניתנה, אינם נדירים. באמצעות מחלקות חקירה עלומות, הפועלות בחדרים חשוכים ללא פיקוח ציבורי, מתקבלות לעיתים החלטות הממליצות לשר הפנים לשלול אזרחות של אנשים אשר כבר ויתרו על אזרחותם בארץ מוצאם, על-מנת לעלות לישראל. במידה ואזרחותם תישלל, הופכים אנשים אלו לפליטים, בני בלי ארץ.

לעיתים קרובות, אנו נתקלים בפירוש קפקאי של משרד הפנים להוראות הנוהל. למשל, בימים אלו נתקלתי במקרה בו דורש משרד הפנים מבת זוגו של אסיר (שנידון למס' חודשי מאסר) לעזוב את הארץ, תוך שהוא מחליט על ביטול הליך אזרחותה וזאת מפני שאינה מקיימת עימו חיים משותפים. נראה כי שר הפנים מצפה מבת הזוג לעבור לגור עם האסיר בתאו, ע"מ שדרישת החיים המשותפים תתקיים.

שר הפנים הרי יודע, שכל אותם אנשים נטולי פנים, המגורשים ע"י משרדו מן הארץ, הם נטולי כוח והשפעה, ואף אין באפשרותם להצביע בבחירות. אבל עלינו, אזרחי המדינה המעוניינים לראותה כמדינה מוסרית ודמוקרטית, לזכור את המשפט הידוע - "כשבאו לקחת את הקומוניסטים, את היהודים ואת הליברלים, לא צעקתי כי לא הייתי קומוניסט, יהודי או ליברל. אחר כך, כשבאו לקחת אותי, צעקתי, אבל כבר לא היה מי שישמע."