פרקליטה או שבשבת

אחת השאלות שעלו במהלך הטיפול בפרשה היא: האם הנהלת המכס והמע"מ נתנה ידה למעשה זה, ו/או האם היא המליצה לחריש (כטענתו) לעכב את ההליך הפלילי כנגד עו"ד בן-ששון. חריש טען להגנתו, כי עשה את שעשה בהמלצתה של הנהלת המכס ומע"מ.

ח"כ מיכאל איתן, שהרים את הכפפה ונאבק גם הוא לחשיפת הפרשה, פנה אל מי שהיתה אז היועצת המשפטית של המכס ומע"מ - היא עו"ד אנה שניידר - וביקש את התייחסותה לטיעונו של חריש. תשובתה מיום 5.8.93 מובאת כאן במלואה (ציטוט):

הנדון: ת.פ. 185/88 - עיכוב הליכים נגד עו"ד עמי בן-ששון

מכתבך מיום 13.7.93:

ראשית הריני להסב את תשומת ליבך לכך כי לפי סעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1995, אני מנועה מלגלות כל ידיעה שהגיעה אלי אגב ביצוע החוק ולפיכך לא אוכל, לצערי, להתייחס לשאלות העובדתיות שהועלו במכתבך שבנדון.

כל שאוכל לומר, שרשויות מע"מ סברו כי היה מקום להגיש כתב אישום גם נגד עו"ד עמי בן-ששון, כפי שאכן נעשה, ולאחר שבקשתו למחקו מכתב האישום נדחתה על-ידינו הגיש בקשה לעיכוב הליכים ליועץ המשפטי לממשלה [...]

גם כאשר נתבקשנו להגיב לבקשה לעיכוב ההליכים לא שונתה עמדתנו, לפיה היה מקום להשאיר את ההכרעה בעניינו של עו"ד בן-ששון בידי בית המשפט.

לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה בכל זאת עיכב את הליכי המשפט נגד עו"ד בן-ששון ביום 12.6.91, נמשכו הליכים בתיק נגד יתר הנאשמים - חברת נווה חיים בן בכור בע"מ ומנהלה בכור מכלוף, עד הרשעתם.

עד כאן המכתב הראשון.

אלא שהעניינים הלכו והסתבכו.

בעתירה שהגשתי לבית המשפט העליון בעניין זה, ביקשתי להורות על פיטוריו של חריש מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, לברר את שאירע ולבטל את עיכוב ההליכים.

כבר בדיון הראשון הוצא צו על תנאי, על-ידי הרכב שלושה בראשות השופט תאודור אור.

חריש מצא עצמו במצב מסובך: הוא נדרש להסביר מדוע עוכבו ההליכים כנגד עו"ד בן-ששון. ימים ספורים לאחר מכן הוא נאלץ להודיע על התפטרותו מהתפקיד. כחלוף מס' שבועות, התקיים דיון נוסף. הפעם לאחר שחריש כבר הודיע על התפטרותו, ולאחר שנכנס לתפקידו היועץ המשפטי לממשלה החדש מיכאל בן-יאיר.

עמדתי על בירור העתירה - בירור מעשיו של חריש, גם לאחר שהתפטר. ראיתי בעיכוב ההליכים מעשה מביש ובלתי תקין, שיש לבטלו. חריש, יש להדגיש, דחה את כל הטענות שהועלו נגדו. פעלתי בתום לב, אמר, ולא ידעתי כלל שבני מעורב בעניין [חריש חתם אישית על עיכוב ההליכים. שמו של בנו היה כתוב פעמים רבות הן בחומר החקירה והן בכתב האישום שעוכב, י.י.].

ניתנת האמת להאמר: השופטים - בראשם עמד הרכב חדש בראשות השופט אהרן ברק, איבדו עניין בבירור העתירה (אחרי הודעת חריש על התפטרותו). וברוח זו התנהל גם הדיון השני.

ובכל זאת: כדי להבטיח את מחיקת העתירה - שנדחתה בסופו של דבר - עמלה רבות באת-כוחו של היועץ חריש, עו"ד נילי ארד (כיום שופטת). היא ביקשה מהשופטים להסתפק במה שאירע נוכח התפטרות חריש, ובנוסף "נתנה" את ראשו של עו"ד בן-ששון - בהודעתה על פתיחת חקירה חדשה נגדו. עו"ד יורם מושקט, שייצג אותי, התנגד בשמי למחיקת העתירה. אך מה רבה היתה ההפתעה, כאשר עו"ד ארד שלפה לפתע מכתב מיום 2.1.94 מאת עו"ד אנה שניידר - שנכתב ימים ספורים לפני אותו דיון, המופנה אל עו"ד ארד. וכך נאמר בו (ציטוט):

לבקשתך הריני להבהיר עמדתנו בעניין שבנדון:

בכל שלבי הטיפול בעניינו של עו"ד עמי בן-ששון היתה לרשויות המע"מ התלבטות משפטית-מקצועית בשאלה האם היה מקום מלכתחילה להעמידו לדין ביחס עם הנאשמים האחרים בתיק ולאחר מכן האם היה מקום להמשיך בהליכים המשפטיים נגדו או לעכבם.

ההתלבטות מצאה את ביטויה בכך שהעדפנו להשאיר את ההכרעה בידי הגורמים המוסמכים לכך מבלי לתת המלצה חד-משמעית לכיוון כלשהו.

במצב דברים זה, אי אפשר לומר שמי שנהג לפי אחת החלופות והמליץ על עיכוב ההליכים נגד עו"ד עמי בן-ששון, פעל בניגוד לעמדה שלנו אשר כאמור לא נטתה לאף אחת מהחלופות.

כמו כן יצוין, כי עובדת מעורבותו של עו"ד גיל-עד חריש וייחוסו המשפחתי היתה ידועה לנו בשלבי הטיפול בתיק, אך הדבר לא היווה בשום אופן שיקול כלשהו בהתייחסותנו תיק, שהיתה, כאמור, מקצועית גרידא.

יו"ר מליאת הכנסת ח"כ אברהם בורג, הודיע על בחירתה ומינויה של עו"ד אנה שניידר לתפקיד היועצת המשפטית של הכנסת.

המדובר בתפקיד בכיר ביותר, המקביל לזה של היועץ המשפטי לממשלה. למעשה, על-פי החוק החדש שחוקקה הכנסת לעצמה, היועץ המשפטי לכנסת הוא זה שייצגה בבית המשפט העליון, והוא זה שעל פיו יישק דבר - בחלק ניכר מהעניינים שהיו נתונים עד עתה להכרעת היועץ המשפטי לממשלה.

אי לכך, מובן כי לתפקיד זה צריך להיבחר אדם רציני, קפדן ובעל חוט שידרה. נוסף, כמובן, לכישורים משפטיים. המחוקק הבהיר היטב, כי לתפקיד זה דרוש אדם בעל כישורים מקצועיים גבוהים, ולכן הקביל את שכרו לזה של שופט בית המשפט העליון.

שאלת כשירותה של עו"ד אנה שניידר לתפקיד, נבחנה בשבועות האחרונים על-ידי הוועדה הציבורית בראשות שופט בית המשפט העליון (בדימ.) גבריאל בך, וזו בחרה בה כאחד המועמדים לתפקיד. כך גם יו"ר הכנסת אברהם בורג, בעצם המינוי עליו הכריז. אלא שהוועדה בדקה, מטבע הדברים, מידע שהובא בפניה. ולא הכל הובא בפניה.

כזה הוא המידע שלהלן, העלול עתה לעורר ספקות בדבר כשירותה של עו"ד שניידר לתפקיד. את המידע שלהלן פרסמתי ב-1995 בפירוט (מחלקה ראשונה, התשנ"ה-1995). עתה, נוכח המינוי הרגיש והחשוב, אני מוצא לנכון להביאו כאן.

עינינו הרואות:

• במכתבה הראשון טענה שניידר א': מע"מ דחו בקשה לעיכוב הליכים, ו"גם כאשר נתבקשנו להגיב לבקשה לעיכוב ההליכים לא שונתה עמדתנו, לפיה היה מקום להשאיר את ההכרעה בעניינו של עו"ד בן-ששון בידי בית המשפט";

• ואילו במכתבה השני מספרת לנו שניידר ב': על התלבטות כביכול ש"מצאה את ביטויה בכך שהעדפנו להשאיר את ההכרעה בידי הגורמים המוסמכים לכך מבלי לתת המלצה חד-משמעית לכיוון כלשהו".

מי אם כך דוברת אמת - שניידר א' או שניידר ב'??

לא היינו נדרשים לזאת כאן שנים לאחר האירועים, אלמלא מדובר בתפקיד כה בכיר וכה רגיש. הרי ברור כי עו"ד שניידר - שנהגה בנושא זה כשבשבת - מסרה גירסה חדשה, כדי לסייע בטירפוד הפרשה בבית המשפט העליון.

האם לאור זאת ניתן יהא לסמוך עליה בכל עת ובעניינים רגישים - המחייבים עמידה בלחצים?

הפרשה בה מדובר אירעה ב-1993, לאחר שהובא לידיעתי מידע, לפיו היועץ המשפטי לממשלה דאז יוסף חריש, עיכב כתב אישום שהיה תלוי ועומד כנגד קבלן שהתמוטט - בכור מכלוף, חברה שבבעלות מכלוף, וכנגד עו"ד עמי בן-ששון.

בכתב אישום שהוגש נגדם הם הואשמו בעבירות מע"מ בסכומי כסף גדולים (מיליוני ש"ח). אלא שככל שניהול המשפט התקדם, התברר כי עו"ד גיל-עד חריש עצמו - שהיה שותפו של עו"ד בן-ששון כמפרק וכנאמן בחברה שהתמוטטה - היה מעורב בפרשה. בן-ששון וחריש הכחישו אז את כל החשדות והטיעונים שהועלו נגדם, וכן מסרו גם לבית המשפט.

המידע הזה הדליק נורות אדומות במקומות "הנכונים". וכך, לפתע, הגיעה לבית המשפט השלום בנתניה הודעה על החלטתו של היועץ חריש לעכב את ההליך הפלילי שהוגש כנגד בן-ששון (שותפו של בנו). חריש שילם אז על מעשהו באיבוד משרתו, בעקבות עתירה שהגשתי. הוא נאלץ להתפטר, וציבורית הסביר את פרישתו בכך שמיצה עצמו. לא נחזור כאן על הפרטים העסיסיים, ועל המאבק שנוהל - בין היתר בעתירה שהגשתי לבית המשפט העליון - להרחקתו של חריש מהתפקיד. אתמקד כאן בעו"ד אנה שניידר, שמינויה הוא העומד על הפרק.

להלן התגובות שנתקבלו באמצעות דובר הכנסת:


אנה שניידר:

במהלך הטיפול המשפטי בתיק נשוא העניין נדרשה תגובתי בתוקף תפקידי כיועצת המשפטית של אגף המכס ומע"מ באותה תקופה, לבקשת לעיכוב הליכי משפט, שהחלטה בה נמצאת באופן בלעדי בידי היועץ המשפטי לממשלה.

במסגרת תפקידי השבתי, בתאריך 5.8.93, לפנייתו של ח"כ מיכאל איתן שהביע עניין בתיק נשוא העניין.

מכתבי מה-2.1.94 לגב' נילי ארד וניתן לבקשתה, היה בגדר הבהרה לנושא שכבר חדל להיות באחריותי.

הצגת הנושא כאילו הצגת שני המכתבים האמורים הם בגדר "עדויות סותרות" - הינה בגדר הטעייה.

בית המשפט העליון, בפסק דינו בתיק נשוא העניין קבע כי "אי הבנות מסויימות שנתגלו בעמדת המכס הובהרו הבהר היטב בטיעונים בפנינו".


אברהם בורג:

בתשובה לשאלה האם יש מקום לשקול מחדש את מינויה של גב' אנה שניידר אמר יו"ר הכנסת, ח"כ אברהם בורג, כי הוא סומך את ידיו על פסק הדין של בית המשפט העליון בהרכב כבוד השופטים אהרון ברק, יצחק זמיר וטובה שטרסברג כהן, שניתן באפריל 1994, ואינו רואה כל סיבה לדון מחדש במינוי.

כאמור לעיל, פסק הדין קובע כי "אי הבנות מסויימות שנתגלו בעמדת המכס הובהרו הבהר היטב בטיעונים בפנינו".