יחימוביץ והתנגדותה לאופוזיציה

שלי יחימוביץ הציגה בכנסת את מינויו של פרופ' דניאל פרידמן כתכסיס של אולמרט (זה ברור לכל בר-דעת), וקבלה על שפרידמן אינו כורע ברך בפני הוד רוממותם הנמצאים כבר במערכת המשפט.

שלי יחימוביץ, למרות יומרתה, אינה מבינה דבר בסיסי וחשוב, שהוא אחד החשובים במשטר דמוקרטי. בכל חלק של המערכת השלטונית, וגם במערכת השיפוטית, דרוש גורם "אופוזיציוני", כלומר גורם שישבית את מחיאות הכפיים ההדדיות ואת הקונפורמיות. לא אומרי אמן דרושים, אלא גורמים שמחשבתם טרם התאבנה, שעיניהם טרם כוסו במסך של דמעות-הערצה לנשיא הזה או לשופט ההוא, והם אינם חוששים מלמתוח ביקורת נוקבת.

במילים אחרות - הנון-קונפורמיות היא-היא חומר הסיכה לגלגלי החופש והדמוקרטיה, ששלי יחימוביץ כה מחפשת, לכאורה בלבד.

ברכות חמות לפרופסור פרידמן, שהוכיח כי הוא אופוזיציונר ראוי, ונקווה שלא יהיה אביגדור ליברמן מספר שתיים: שלא יטיף מוסר לזוללים ולמשמינים מהנאות השלטון, אך בהיכנסו לחדר יתנפל על קערת הסטייקים לחסל את תוכנה.

זו בדיוק הסיבה שדרושה אופוזיציה לשלטון, וחבל מאוד ששלי יחימוביץ מוכנה להיות אופוזיציה רק למי שאינו מוכן לכרוע ברך בפני בחורה שהתנהגותה פרועה-פרוצה ואורחותיה מוליכות לא רק את חיים רמון למחשבה (המוטעית? לא בטוח), כי עבור תמורה מתאימה, שצריך רק לברר את שיעורה, היא מוכנה לטוס עמו לקאריביים או למיטה הקרובה. וכל המעז להטיל ספק בשיקולי ההרשעה, נראה בעיני יחימוביץ ודומיה כמחבל ההורס את המבנה הבדוי שבנו בדמיונם.