פרשת זאבי-צ'רני: <br>כיצד כשלו השב"כ והמשטרה

פרשת זאבי-צ'רני התפוצצה השבוע ברעש גדול, טרם זמנה. המשטרה פתחה ביום א' בשלב החקירה הגלויה.

זאבי וצ'רני נשלפו למשרדי יאחב"ל. המשטרה לא התכוונה להודיע על כך בפומבי. אלא שהפרסום המוקדם בגלובס ביום א' (בשעות הערב) אודות פתיחת החקירה - ופניות העיתונאים בעקבות הפרסום המוקדם בגלובס - אילצו את המשטרה לאשר את דבר קיומה וגם לגלות את שמות הנחקרים. כך פרצה הפרשה לתקשורת.

הפרשה הזו נחקרת חודשים רבים. היא מוגדרת כאחת הגדולות ביותר שבה היתה מעורבת המשטרה. מעורבים כאן כסף גדול - מניות שנרכשו תמורת 640 מיליון דולר, בכירים בקהיליית העסקים ובשירות הציבורי, חשד למעורבות של מה שמכנה המשטרה - "המאפיה הרוסית", מעורבות של גורמים פוליטיים ומה לא.

אלא ככל שחופרים בפרשה, מתברר כי זו נולדה גם בשל מחדלים קשים מצד שורה ארוכה של גופים: המשטרה עצמה, השב"כ, משרד התקשורת ורשות החברות הממשלתיות. הם שהעניקו ב-1999 לזאבי את ההיתר לרכישת המניות, מבלי שנערכה בדיקה רצינית ומעמיקה באשר לדרכי מימון העיסקה. על מה שקרה מאחורי הקלעים, נספר להלן.

השב"כ והמשטרה היו מעורבים בנושא זה, בשל התפקידים הרגישים שממלאת בזק במערך המודיעין של מדינת ישראל. בזק הינה מונופול בתחום עיסוקה. מיליוני קווים היא מפעילה עבור לקוחותיה, דבר המאפשר למנהליה - אם חלילה תיפול בידי גורם עויין - לעקוב, לצותת ולחבל באינטרסים נכבדים של הלקוחות, ובהם: משרדי הממשלה המבצעים פעילות רגישה ביותר.

יתירה מכך: חברת בזק משמשת כזרוע העיקרית של השב"כ ושל המשטרה בהתקנת האזנות סתר הן לחשודים בעבירות פליליות לכאורה, והן לאנשים המסומנים על-ידי השב"כ וגורמים אחרים מזרועות המדינה כיעד מודיעיני - בעיניינים מדיניים, ביטחוניים, פליליים או אחרים. מי ששולט בחברת בזק, מחזיק איפוא במידע עצום, רגיש מאין כמותו. לכן, כאמור, התבקשו ב-1999 גורמים אלה (ובמיוחד השב"כ) לבחון את כשירותו של זאבי להחזיק במניות.

אלא שכאמור, השב"כ והמשטרה ביצעו עבודה בלתי מקצועית ו/או רשלנית. הראיה: פרט כל כך פשוט - דרכי מימון העיסקה - הם לא הצליחו לברר כנדרש.

המחדל הזה מתמיה דווקא נוכח גלגולן הקודם של מניות בזק. כמה שנים קודם לכן, רכשה חברת כייבל אנד וויירלס הבריטית והחזיקה %20 ממניות בזק.

הרכישה קיבלה אז הכשר של המערכת הפוליטית - ובראשה ראש הממשלה יצחק רבין (ז"ל) - לא במעט נוכח מעמדו האישי של מי שהיה נשיא המדינה עו"ד חיים הרצוג (ז"ל) - ששימש בא-כוחה של כייבל אנד וויירלס. אלא שלימים התברר, כי מדובר באחזקה בעייתית: כייבל אנד וויירלס החלה להעלות דרישות שונות ומשונות, מלבד ייצוג במועצת המנהלים של בזק; ובנוסף, וזה העיקר - מידע שנבחן במקומות הנכונים בישראל העלה שאלות לגבי זהות בעלי המניות בחברת כייבל אנד וויירלס. שמם של אילי הון סעודיים עלה שוב ושוב.

באותו שלב - ומדובר ב-1999 - היתה דאגה אמיתית. על-רקע זאת - והחשש שמא ייפלו מניות בזק לידי גורם זר אחר ו/או אף בידי עויין - החלו משרד ראש הממשלה, משרד התקשורת וגם רשות החברות הממשלתיות, לייזום עיסקה שבה ירכוש משקיע ידידותי את המניות מידי כייבל אנד וויירלס. ואכן, כמה אישים מהבכירים במשק, ובהם קבוצת אריסון, קבוצת קלארידג' וקבוצת בני גאון, קיבלו ב-1999 הצעות לרכישת המניות מידי הקבוצה הבריטית. אותה יוזמה לא הניבה פרי. כייבל אנד וויירלס נמנעה ממכירת המניות. עד שקיבלה הצעה מגד זאבי.

ואכן, בקשתו של זאבי לרכוש את המניות מהחברה הבריטית, נענתה בחיוב. לאחר מו"מ קצר נרכשו המניות תמורת כ-640 מיליון דולר - בכפוף להיתר של משרד התקשורת. העיסקה הקפיצה את הקהיליה העיסקית המקומית, וגם במשרדי הממשלה נדרכו. החלה התרוצצות, הן במשרד התקשורת, הן במשטרה והן בשב"כ, ולאחר זמן קצר ניתן לזאבי לרכוש את המניות.

בדיעבד מתברר, כפי שיובהר בהמשך, כי בדיקה רצינית לא נעשתה - לא בשב"כ (בראשו עמד אז עמי איילון), לא במשטרה, וגם לא במשרד התקשורת. אחרת קשה להסביר, כיצד עניין בסיסי ומהותי כל כך: מי עומד מאחורי העיסקה, או לחילופין - מי נותן לה (ולזאבי) את הגיבוי הפיננסי, אם בצורת ביטחונות ישירים, ואם בצורת ערבויות - כיצד דבר זה לא התגלה על-ידי אותם בעלי תפקידים שאמורים להבטיח, שמניות בזק לא יעמדו בסיכון של נפילה לידיים בלתי רצויות.

כיצד אם כן התגלה הדבר?
זאבי ביקש במהלך 2000 להגדיל את חלקו בבזק. הוא פנה לרשות החברות הממשלתיות ולמשרד התקשורת, בבקשה לקבל היתר לרכישת מניות נוספות. זה היה השלב שבו התעוררו במשרד התקשורת. ולא רק שם: גם ברשות החברות הממשלתיות.

מאין מביא זאבי את הכסף, שברו את הראש במשרדים הממשלתיים, והחלו להתייעץ ביניהם. הם ידעו היטב, גם מפרסומים בעיתונות, כי עסקיו של זאבי בחו"ל אינם עולים יפה. ההתייעצות הזו הולידה פגישות בין בעלי התפקידים הנוגעים בדבר. גם היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין הוכנס לסוד העניינים, וגם השב"כ - שהתבקש לבדוק מחדש את כשירותו של זאבי להחזיק במניות, ובמיוחד: לפתור את החידה - מי עומד מאוחרי העיסקה, והאם אכן מעורבב כאן כסף גדול של גורמים החשודים בקשרים עם המאפיה הרוסית.

ואכן, תוך זמן קצר יחסית הצליחו אנשי השב"כ, בראשו עמד הראש החדש אבי דיכטר, לגלות חלק מקשריו המסועפים של זאבי עם מיכאל צ'רני, לרבות אופן מימון עיסקת בזק מ-1999. לצ'רני, שניהל עסקים מסועפים ברוסיה - בהיקף של מאות מיליוני דולרים - יש עד היום זיקה לעסקים ברוסיה, יחד עם אחיו, לב צ'רני, המנהל אימפריה כלכלית של סחר במתכות. לב צ'רני קשור בטבורו לממשל ברוסיה, ובמיוחד לפוטין.

כל המידע הזה, הדהים את אנשי השב"כ, וגם יצר אצלם דאגה שמא יוצגו בהמשך כמי שכשלו בבדיקה הטרומית שנערכה ב-1999. לכן מיהרו הפעם אל היועץ המשפטי לממשלה, ומסרו על כך דיווח מסודר. רובינשטיין הוציא תוך זמן קצר הנחיה: לא למכור מניות נוספות לזאבי. במקביל נתן רובינשטיין "אור ירוק" לפתיחת חקירה פלילית כנגד זאבי וצ'רני. ראש אגף החקירות דאז ניצב יוסי סדבון פיקח על פתיחת החקירה, בשלביה המוקדמים.

ראש אגף החקירות הנוכחי ניצב משה מזרחי - עוד בכובעו אז כראש יאחב"ל - קיבל על עצמו את החקירה.
כך למעשה נפתח ההליך הפלילי: האזנות סתר הותקנו במקומות הנכונים. למרבה הפרדוכס - בזק היא שצותתה לבעליה, הן לזאבי והן לצ'רני. האזנות הסתר נמשכו מס' חודשים. אלפי שיחות הוקלטו, מהן "יורטו" מאות הנוגעות לענייני בזק ועיסקת המניות. השיחות החשובות תומללו; בחקירתם הוצגו בפני צ'רני וזאבי הממצאים שהתגלו והם התבקשו להשיב.

השבוע, לאחר המעבר לשלב החקירה הגלויה, הופתעו חוקרי המשטרה מהתהודה העצומה שלה זכתה הפרשה. ולא בכדי.

במשטרה נוהגים בזהירות מירבית: בשלב זה לא ברור כיצד תסתיים הפרשה, ואם בכלל יתגלו ממצאים מפלילים לכאורה, עליהם ניתן יהיה לבסס כתב אישום כנגד זאבי. שהרי אין מדובר בפרטים אותם ניתן לבחון ב"שחור לבן": נכון הוא שזאבי לא דיווח על המימון שקיבל מצ'רני, ומנגד ידוע שהוא לא נדרש על-ידי משרד התקשורת - נותן ההיתר - לגלות את כל הפרטים הנוגעים למימון העיסקה, מעבר לאלה שבהם הוא מחוייב על-פי החוק "היבש"?

יודגש, כי זאבי קיבל את ההלוואות במישרין מהבנקים, ולזכותן שיעבד את מניות בזק שרכש (%20). לבנקים נתן זאבי ביטחונות נוספים, ובהם חלק מעסקיו וערבות של צ'רני. הטיעון שלו, שלא נפסל על הסף: דיווחתי על מה שהייתי חייב לדווח. לא נדרשתי ולא התבקשתי לחשוף את כל עסקי, ולכן מה לכם כי תלוני עתה נגדי.

חוקרי המשטרה פתחו כאמור בשבוע הרביעי במרס בחקירה גלויה. במסגרת זו הם פשטו על ביתו ומשרדיו של זאבי ובמקביל על ביתו של צ'רני. בין השלל שהשיגו: הסכם בין צ'רני לבין זאבי, המסדיר את יחסיהם בכל הקשור לבזק.

על-פי ההסכם שפרטיו נודעו לי, קיבל צ'רני מזאבי אופציה לרכישת חלק ממניות בזק בתום 5 שנים מעת ביצוע העיסקה (היינו: החל מ-2004), לפי שווי החברה - כפי שייקבע על-ידי השוק או בהליך ההפרטה המתוכנן. ההסכם הזה מעלה חשד לכאורה דווקא לעבירה על חוק ניירות ערך מצד זאבי, שכן כבעל עניין בבזק הוא מחוייב לדווח על מתן זכות לאחר לרכישת מניות.

זאבי וצ'רני דומים באופיים, לפתוח בדבר אחד: שניהם מתנזרים מהתקשורת, שלא לומר מתעבים.

כך הם נוהגים גם השבוע: בניגוד לחשודים אחרים בעלי הון וקשרים, זאבי וצ'רני - שאגב משתפים פעולה עם המשטרה ועונים בחדרי החקירות על כל השאלות המוצגות בפניהם - השניים נמנעים מהצגת גירסתם בתקשורת, לא במישרין ואף לא בעקיפין. היחיד שמדבר בשמו של צ'רני הוא פרקליטו עו"ד אמנון זכרוני, אך לא בפרטי החקירה - אלא בעניינים הנוגעים להאשמה הגורפת כנגדו, כאילו מדובר בשליחה של המאפיה הרוסית.

זאבי, לעומת זאת - המתנזר מאמצעי התקשורת יותר מעשר שנים (מלבד ראיון אחד שנתן לגלובס ב-2000 בעת פתיחת הקניון הענק בחיפה) - בחר לעצמו את עו"ד דן שינמן, הנוהג כמותו. שינמן נוהג להרחיק את לקוחו מהתקשורת. הטקטיקה שלו: להוריד פרופיל, להתמקד בפרטים, ואם יוגש כתב אישום - לנהל את המערכה בבית המשפט, ובהיכלו בלבד.

טקטיקה זו עלולה עתה לעמוד לו לרועץ. שכן הפעם מדובר באימפריה כלכלית רגישה שבנה זאבי בעמל רב ובכישרון רב. די אם נציין, כי השבוע החלו הבנקים לבדוק עצמם היטב - שמא אין בידם מספיק ביטחונות להבטחת קווי אשראי שהעמידו לטובת עסקיו של זאבי. דרישה אחת - להפקדת מזומנים בסכום של 120 מיליון דולר - כבר הוגשה לזאבי לפני מס' שבועות על-ידי בנק הפועלים, עוד בטרם נפתחה החקירה.