החתן הפטפטן

בגליון המוסף לשבת (ידיעות אחרונות, 16.03.07) כתב ברנע על ההבדלים בין ועדות החקירה, בהשוואה לוועדת וינוגרד. ברנע, פטפטן שכמותו, נכשל באופן מחפיר, כאשר חשף למעשה שיחה עם מקור מידע. הנה הדברים (ציטוט):

ועדת אור חקרה ביסודיות יוצאת דופן את בעיות המגזר הערבי. היא הייתה כל-כך יסודית, כל-כך רעבה להסכמה בין חבריה, שהחמיצה את שעתה. ערב פרסום הדוח שאלתי את השופט אור מדוע התאחר כל-כך. הוא הסביר מה שהסביר, אבל ראה צורך לסיים בנימה אופטימית: "אתה תראה", אמר. "דוח הוועדה יחולל מהפיכה ביחס למגזר הערבי". ואני לא ידעתי אם הוא לועג לי או לועג לעצמו.

הנה כי כן:

• ברנע מגלה כי השופט תאודור אור – אז יושב-ראש הוועדה ושופט בית המשפט העליון, שוחח עימו ערב פרסום הדוח, בעניין הדוח שהוא עומד לפרסם. וזה דבר אסור ופסול, לכל הדעות;

• ברנע מגלה כי באותה שיחה, השופט אור שוחח עימו על התוצאות שהוא צופה למסקנות הוועדה ("מהפיכה ביחס למגזר הערבי"). למה הדבר דומה? לכך שהשופט (בדימ.), אליהו וינוגרד, יתראיין בימים אלה ויאמר לעיתונאי שהוא צופה שהדוח יביא לקריסת ממשלת אולמרט.

עיתונאי הגון ומקצועי צריך לשמור על חשאיות בכל הקשור למקורות מידע. עיתונאי רציני עושה כל שלאל ידו, ונשמר מכל משמר, כדי למנוע חשיפת מקורותיו. והנה, במקרה שלפנינו, ברנע פטפט ו"שרף" למעשה את השופט אור. האם ניתן לסמוך על ברנע?

בטורו ניסה ברנע, כדרכו, לסנגר על אולמרט ו"להדגים את הקשיים שיש לאולמרט במשרדו-שלו. הראשון על נשיא העליון (בדימ.), מאיר שמגר, והשני על מפעל הבונדס". ברנע כשל ופרסם למעשה כזבים, ופגע, שלא לצורך, במחלקה המשפטית במשרד ראש הממשלה, בראשה עומדת עו"ד שולמית ברנע (אין קשר משפחתי). אלא שעתה, במקום להתנצל בטורו בגליון השבוע, הוא מנסה להתפתל. בכך הוא נהוג בחוסר יושר, אחרי שכשל. נפרט להלן.

• בדותה מס' 1

ברנע פרסם בטורו (09.03.07) - "הוא (אולמרט, י.י.) שיכנע את נשיא העליון לשעבר מאיר שמגר ואת הפרופסורים גבי שליו ואסא כשר, הרכב מכובד בהחלט, לחבר קוד אתי לשרי הממשלה. היועצים המשפטיים במשרדו דרשו להעביר אותם בוועדת סינון. אולמרט פנה אל מזוז והשיג לשמגר פטור. זה לא עזר הרבה: משפטני המשרד דרשו ששמגר, נשיא בית המשפט העליון (בדימ.), יצהיר שאין לו רישום פלילי".

האמור לעיל מוצג בדרך מעוותת ומסולפת. ראשית: חוק הוא חוק הוא חוק. החוק מחייב מילוי שאלון ובו הפרטים בשאלה האם קיים רישום פלילי, וכן כדי לוודא שאדם המקבל לתפקיד לא יימצא בניגודי עניינים. שנית, האמת היא זו: ברנע היא שפנתה אל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, וביקשה לחבר טופס אחר לשמגר שלא יכלול סעיף הנוגע לרישום פלילי. בסופו של דבר, ובהנחיית מזוז, לא התבקש שמגר למלא את אותו טופס. ומה עשה חתן הפרס כדי לתקן את המעוות? במקום להתנצל, כאמור, ולשבח את עו"ד ברנע על כך שהיא מקפידה על שמירת החוק גם כאשר מדובר בנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, הוא מציג את הדברים באור נלעג משל מדובר במניפולציה כדי להכשיל את מינויו של שמגר לחבר קוד אתי. אגב: ברנע לא התנדב לפרסם בטורו את התיקון המתחייב. את זאת הוא עשה השבוע לאחר שנדרש לכך מפורשות.

• בדותה מס' 2

ברנע פרסם (09.03.07) - "ועידת הבונדס מתכנסת בשיקגו. הבונדס, מלווה העצמאות, הוא חברה של ממשלת ישראל. אולמרט רצה לשגר ברכה בכתב לכל מי שקנה איגרות השנה בסכומים גדולים. לא, אמרה היועצת המשפטית במשרדו. צריך לוודא קודם שאין ניגוד עניינים. איש עסקים שזוכה לברכת ראש הממשלה עלול לנצל אותה לצרכים מסחריים".

גם על הבדותה הנ"ל נאלץ ברנע לפרסם בטורו סוג של הבהרה-התקפלות. מהתיקון עולה, כי דרישת ברנע היתה עניינית. "היועצת המשפטית אישרה לו להעביר ברכה בתנאים מגבילים. התנאי הוא ש'יש לוודא כי בנוסח הברכה לא תשולב קריאה לגיוס תרומות ו/או לקניית איגרות חוב'".

הנה כי כן: לפי התיקון, לא דובר כלל על איש עסקים העלול לנצל זאת לצרכים מסחריים. לידיעת ברנע: התנאים המגבילים נוסחו כדי להותיר את ההפרדה הפיננסית המתחייבת בין ממשלת ישראל לבין מפעל הבונדס. אחרי הכל, אין זה רצוי ואין זה ראוי שאולמרט יהפוך לברוקר של ממשלת ישראל. מי יודע: כדרכו, עלול אולמרט להשאיר לעצמו עמלה קטנה...


שתי הדוגמאות שהוצגו לעיל מעידות על היחס המיוחד שמקבל אולמרט מברנע, גם בימים אלה, וזאת על-אף פרשות השחיתות בהן נגוע אולמרט. במדינה מתוקנת היה חתן פרס ישראל מתגייס לטובת עם ישראל, ומוקיע שבוע אחר שבוע את אותם מושחתים, ובהם אולמרט, שמנצלים לרעה את תפקידים. חתן פרס ישראל אמור היה לעודד את כל אותם פקידים-משרתי ציבור לעשות מלאכתם בנאמנות ובקפידה, וללא מורא, בטח ובטח כאשר מדובר בשור מועד. אלא שבמקומותינו, ובניגוד לאיטנרס הציבורי, ברנע בחר להתגייס לנגח את ה"טהרנים", כדבריו. במחשבה נוספת כדאי לזכור ולהזכיר: במקומותינו, אין מה לצפות מעיתונאי שפרסם עלילת דם, תרתי משמע, נגד אלוף (במיל.) יצחק מרדכי, וטרם התנצל על כך.