בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הפתרון הוא פתרון אחד - לבטל את "שווי השימוש ברכב"! אין ספק כי יש למסות את "טובת ההנאה" שתיזקף לעובד, אך יש למסות רק את "טובת ההנאה" הכלכלית האמיתית שנגרמת לעובד
לאחרונה פורסם ע"י דוברות משרד האוצר כי הוחלט להעלות את "שווי השימוש ברכב". בנוסף, פורסם קובץ של שאלות-ותשובות בנושא. ניתן לראות מהלך שלם מצד משרד האוצר בניסיון לשכנע אותנו כי מדובר במהלך מתחייב לצורך מניעת הפליות, והשוואת נטל המס. מבלי להיכנס לתוכן הדברים, עצם ניסיון השכנוע של הציבור, "מדליק נורה אדומה". אם המהלך אכן היה 100% נכון - הם היו עושים אותו - ללא כל ניסיונות השכנוע... ח"כ אהוד רצאבי, מציין בוועדת הכספים של הכנסת מיום 1.3.05, את הסיבות האמיתיות להעלאת שווי השימוש ברכב: "ישבו במשרד האוצר, אמרו 'רגע אחד, יש לנו חור, אנחנו צריכים כסף, בוא נראה מאיפה אפשר לקחת', ואז באו ואמרו, 'או-קיי, פה יש לי 150 מיליון, שם יש לי 250, עכשיו בוא נחבר לזה את ההצדקה הכלכלית ונראה מה אנחנו יכולים להסדיר'...". "שווי שימוש ברכב" הינו בעקרו מיסוי בגין "טובת הנאה" הנזקפת לעובד. "טובת ההנאה" מתבטאת בכך שהעובד משתמש ברכב החברה לצרכיו הפרטיים, ולמעשה "חוסך" בכך הוצאות פרטיות. מכיוון ומטבען הוצאות אלו אמורות היו להיות משולמות מה"נטו" של העובד, לאחר תשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי, זוקפים לעובד כנגדם "הכנסה רעיונית". "הכנסה" זו מכונה "שווי שימוש ברכב". כעיקרון סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה ממסה כל "טובת הנאה" הנזקפת לעובד, כך שלכאורה כל עניין הייחוד של "טובת ההנאה" בגין "רכב צמוד" מיותר לחלוטין. עם זאת, מכיוון ומדובר ב"טובת הנאה" שהינה מאוד נפוצה, משרד האוצר מעדיף לקבוע סכומים "סטטיסטיים" קבועים שיהוו את גובה "טובת ההנאה" שתיזקף לעובד. אין שום קשר (ואין שום טעם לחפש קשר) בין גובה "שווי השימוש שנזקף" כמס לעובד, לבין "טובת ההנאה" ממנה נהנה העובד. דוגמאות להמחשה: 1) עובד בחברת היי-טק שמקבל מהמעביד רכב חדש בליסינג מקבוצה 2, כאשר הרכב נמצא אצל אשתו, והוא מגיע לעבודה בהסעה הממומנת ע"י המעביד. ברור שבמקרה הזה ההנאה שלו מהרכב גבוהה בהרבה מ"שווי השימוש" שנזקף לו כהכנסה. 2) טכנאי שקיבל לצורך עבודתו "טנדר" שנת 92' שהינו מקבוצה 3. הטכנאי משתמש ברכב רק כדי לחזור לביתו בשעות הערב המאוחרות, וכדי להגיע מוקדם לעבודתו בבוקר. ברור שבמקרה זה ההנאה שלו מהרכב נמוכה בהרבה מ"שווי השימוש" שנזקף לו כהכנסה. המסקנה ברורה: אין שום קשר ואין שום טעם לצאת בהצהרות לתקשורת ש"שווי השימוש" האמיתי גבוה בהרבה מהשווי הנוכחי, מכיוון שזה פשוט לא נכון! יש מקרים שזה אכן נכון, ויש מקרים שלא. כדאי לראות, בהקשר זה, את דבריה של עו"ד טלי ירון-אלדר (נציבת מס הכנסה דאז) בוועדת הכספים של הכנסת, מיום 4.11.03: "המטרה של שווי השימוש היא לקבוע מה שווי ההנאה כשהמעביד מעמיד לרשותך רכב. גם אם נושיב כלכלנים 10 שנים, גם יחד עם סמדר אלחנני (היועצת הכלכלית של ועדת הכספים - א.ר), לא נוכל לקבוע יחד מה השווי האמיתי. אי-אפשר לקבוע, אין דבר כזה". בנוסף, משרד האוצר יצא בפרסום כי הוא מתכוון להשוות את שווי השימוש ברכב בין השכירים לבין העצמאים, כך שהוצאות הרכב שיוכרו לעצמאים יהיו: "סכום הוצאות החזקת הרכב בניכוי סכום הזקיפה של שווי השימוש על-פי קבוצת המחיר של אותו רכב או 25% מהוצאות החזקת הרכב, לפי הגבוה". בפועל - אין שום שינוי! "שווי השימוש" שיקף (פחות או יותר) את ה- 9,900 ק"מ שלא הוכרו, ובכל מקרה המינימום שיוכר זה 25% מההוצאה. העיוות נשאר - שכירים עלולים לשלם מס בגין "שווי" שבפועל גבוה מסך כל הוצאות הרכב!!! לעומתם העצמאים בכל מקרה יקבלו הכרה ב-25% מההוצאות. דוגמא: סה"כ הוצאות החזקת הרכב בשנה 30,000 ש"ח. ה"שווי" שנזקף - 39,600 ש"ח (קבוצה 3 המעודכנת בשנת 2009). השכיר שילם מס על "הטבה" בסך של 9,600 ש"ח, בגין הוצאה שאינה קיימת!!! לעומתו העצמאי קיבל הכרה בהוצאה של 7,500 ש"ח !!! ניתן לכתוב עוד עשרות עמודים על העיוותים הקיימים, ועל העיוותים שיתווספו עת כניסתם לתוקף של השינויים החדשים. הפתרון הוא פתרון אחד - לבטל את "שווי השימוש ברכב"! אין ספק כי יש למסות את "טובת ההנאה" שתיזקף לעובד, אך יש למסות רק את "טובת ההנאה" הכלכלית האמיתית שנגרמת לעובד. "טובת הנאה" זו ניתנת לחישובים סובייקטיביים ע"י כל מעביד, בהתייחס להוצאה בפועל, ולמידת השימוש הפרטית של אותו עובד. יש לציין כי בהתבסס על הפסיקה "הכלכלית" החדשה, נסללה הדרך לדרישה זו!
|
תאריך:
|
26/03/2007
|
|
|
עודכן:
|
26/03/2007
|
|
רו"ח אלעד רוזנטל
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
יועץ מס
|
26/03/07 12:08
|
|
למען האמת הופתעתי. בדרך כלל דברי פרס זוכים לתשומת לב, מצד שולליו ותומכיו. הפעם, מלבד התייחסות לאותו חלק שבו אמר כי לא היה יוצא למלחמה ולא התנגד לה בממשלה מתוך 'לויאליות' (למי??), ליתר דבריו לא מצאתי הד.
|
|
|
גילויים מצמררים אלה התפרסמו השבוע בישראל ובעולם. המסקנה ברורה: הרשות הפלסשתינית, האחראית לספרי-הלימוד, אינה יכולה להיות שותף למשא-ומתן לשלום.
|
|
|
כמו הוויכוח הנצחי האם מלחמות היו מתרחשות בעולם אם נשים היו לוקחות את העניינים לידיים ומנהלות את השלטון, ככה תרשו לי לחוד לכן חידון קטן אך הרה גורל: מה היה קורה אם, חלילה, ואני גולש פה למצב אוטופי לא קיים תודה לאל, לנשים היה מותר, לפי כל חוק ובלי אף רגש של אשמה, להיטפל ולזיין כל גברבר שהן היו חפצות בו. אני מתכוון לימי פנטזיה שבהם רבנים, כמרים וכל עדות השמרנים היו מסכימים לתת חותמת כשרות לכל בחורה משתרללת, ולאמץ אותה אל חיק הקונצנזוס באותה טבעיות שבה מתקבל היום עוזי כהן ירום הודו. כלומר ימים שבהם לבנות יהיה אשכרה כרטיס חופשי-חודשי לזיין כל מה שזז - ואיש לא היה חושב עליהן שהן שרמוטות, נותנות או בנות דודה של פמלה אנדרסון.
|
|
|
אינני נביא ולא בן נביא, אך במהלך החודשים שחלפו מאז פרצה "מלחמה לבנון השניה" ועד היום, תיארתי במאמרים שונים שכתבתי את הכשלים הגדולים שנתגלו במהלך המלחמה. טוקבקיסטים חמי מזג תקפו ללא רחם, כלי התקשורת האלקטרוניים דחו אותי על הסף ופרשנים יודעי דבר התייחסו בבוז. ואני נשארתי בשלי. וישאל כל אדם סביר, איך ידעת? פשוט מאוד: זאת התרבות האסטרטגית של מדינת ישראל מזה שנים רבות. שום דבר לא השתנה ושום לקח לא נלמד מן העבר.
|
|
|
לפני עשרות שנים החליטו משפחות ויחידים לעלות לארץ ישראל, חלקם עזבו חיי רווחה ונוחות, וחלקם נמלטו על נפשם. החילוניים חלמו על "ארץ ישראל", ולעומתם הדתיים, בעיקר ממדינות ערב, העדיפו את המושג "ארץ הקודש". המשותף בין כולם היה יהדותם, הרצון לבנות בית מושלם לעם היהודי, ותקווה לחדש את השפה העברית.
|
|
|
|