על ועדת וינוגרד להתפטר

"אתם פשוט התחרטתם אחרי שמשהו לא מצא חן בעיני אחד העדים", זו ההאשמה חסרת התקדים שהטיחה נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש בוועדת וינוגרד.

ובלשון פשוטה, אתם חברי ועדת וינוגרד חסרי עמדה עצמאית משל עצמכם, ואתם פועלים ללא שיקול דעת ענייני, אלא על-פי לחצים והשפעות של בעלי עניין.

יודגש: איש אינו מכחיש ש"אחד העדים" - הרי הוא שמעון פרס - נפגע מהפרסום החלקי של עדותו בוועדת וינוגרד, שהרי הוא עצמו התבטא בעניין בכלי התקשורת.

וגם יתכן בהחלט, שוועדת וינוגרד התרשמה מטרונייתו של פרס והגיעה לכלל מסקנה שלא ניתן להתעלם מדבריו בדבר הפרסום המעוות - ככל שהדברים נוגעים להמשך פרסום חלקי עדויות של עדים נוספים.

אלא שהנשיאה ביניש - בסגנון העוקצני שבו היא העמידה את הדברים - מאשימה למעשה את חברי הוועדה בכך שאימצו את עמדתו של פרס - בלא שיפעילו בעניין זה שיקול דעת עצמאי משל עצמם.

כאשר האשמות חמורות מעין אלה מוטחות שוב ושוב בוועדת וינוגרד על-ידי פוליטיקאים למיניהם או על-ידי כלי התקשורת, הדבר כמובן מקשה על עבודת הוועדה - אך הוא עדיין במסגרת הנסבל.

אבל כאשר נשיאת בית המשפט העליון - היא ולא אחר - יוצאת בהאשמה כה קשה וחמורה כלפי הוועדה - שוב אין לחברי הוועדה מוצא אלא להתפטר כאיש אחד.

כהערת אגב, נשאלת השאלה מה הבסיס העובדתי של השופטת ביניש להטיח האשמה כה קשה בחברי ועדת וינוגרד. הייתכן שבעצם הנשיאה עצמה חטאה כאן בהיסחפות אחר הלכי רוח של הרחוב?

כך או כך, אם עד היום נהנתה ועדת וינוגרד משמץ של אמון ציבורי, באה לא אחרת מאשר נשיאת בית המשפט העליון, ובפגיעה אנושה באמינותם וביוקרתם האישית של חברי הוועדה - שחקה את שאריתו של האמון המדולדל הזה.

וכשזו תמונת המצב, על חברי הוועדה להתפטר מתפקידם מיד - מבלי להמתין להכרעת בג"צ בעניין פרסום הפרוטוקולים.