ברשתות טלוויזיה ערביות מוצגים יהודים וישראלים פעמים רבות כחרדים. השבוע נחשף כי לפני המשחק בין צסק"א מוסקבה למכבי ת"א הוצג סרטון ובו כביכול הרכבת של צסק"א דורסת חרדי שמנסה לבנות חומת לבנים. החרדי לא היה רמז לקבוצת עירוני בני ברק או לקבוצת בני סדיגורה אלא למכבי ת"א.
כשחושבים על זה, באותן קריקטורות שבהן מוצגת ישראל כחרדי כוונת המאיירים היא גם לטומי לפיד, אמנון אברמוביץ' ויגאל תומרקין. השאלה שצריכה להישאל היא, מדוע? הרי האישים שהוזכרו לא נראים כחרדים ושנאתם לחרדים היא פתולוגית.
משה מנדלסון כידוע תבע את הביטוי "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" ושאף לאותה נורמליות בה יהודי יחשב כאזרח ארצו. גם אם מנדלסון לא היה שותף מלא לדעות של ממשיכיו קשה להתעלם מהעובדה כי מבין ארבעת בניו ותשעת נכדיו נותר רק נכד אחד שלא התנצר. תנועת הרפורמה ברבות השנים הוציאה את ציון מהסידורים ואת השאיפה לעלות לארץ כשאיפת העם היהודי וטענו כי "ברלין היא ירושלים".
ר' מאיר שמחה הכהן כתב למעלה מעשור לפני השואה את הדברים הבאים: "והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו, יליף מקלקלתא ולא יליף מתקנא יחשוב כי ברלין היא ירושלים, וכמקולקלים שבהם עשיתם כמתוקנים לא עשיתם. "ואל תשמח ישראל אל גיל בעמים" (הושע ט', א). אז יבוא רוח סופה וסער, יעקור אותו מגזעו יניחהו לגוי מרחוק אשר לא למד לשונו, ידע כי הוא גר, לשונו שפת קדשנו, ולשונות זרים כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל...". הנאצים לא הבדילו בין יצירותיהם של היינה ופליקס מנדלסון שהתנצרו ובין ספרי קודש, הם החרימו ושרפו את שניהם.
כמי שנכח בקורסים רבים על השואה ועל אנטישמיות נוכחתי לדעת כי תמיד יש הסבר "הגיוני" לשנאת יהודים: הם רצחו את ישו, הם המציאו את ישו, הם תופסים עמדות מפתח רבות, הם נטל על החברה, הם מתבדלים, הם מנסים להתערות, הם קומוניסטים, הם קפיטליסטים וכן הלאה. לא קל להתמודד עם המחשבה שהיהודי יהא לעולם שנוא, כיוון שהוא שנוא לא בשל מעשיו או תפיסותיו האישיות אלא בשל דבר-מה הגדול ממנו והוא השתייכותו לעם היהודי, לא רק בעיני עצמו, אלא גם ובעיקר בעיני הגויים.
אמנת החמאס המצטטת את החדית' שמבשר את יום הדין בו יהרגו המוסלמים את היהודים והעצים והאבנים ימסרו את היהודים המתחבאים מאחוריהם למוסלמים, לא מדברת על ישראלים.
עם ישראל לא הגיח לעולם כדי לאמץ ערכים אוניברסליים "נאורים" ממדינות אירופה. הוא אינו "עם ככל העמים" והוא לא יכול ולעולם לא יגיע לנורמליות. עם ישראל, כפי שכתב משה שמיר ב"חיי עם ישמעאל", לא ברח במלחמת השחרור כשמדינות ערב פלשו כיוון ש"קשה יותר לברוח כשאתה מגן לא רק על ביתך האחרון בעולם, אלא גם על ביתו האחרון של הצדק בעולם". יהודים, לפני היותם ישראלים, נועדו להציג לעולם מוסר, אמת אבסולוטית ושאיפה לטוב. בין אם נרצה או לא, דברים אלו מקושרים על-ידי העמים למורשת היהודית שלנו ולא לישראליות החדשה, ה"נורמלית".
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
