עצמאות בצל הקסאם

יום העצמאות ה-59 למדינת ישראל נפתח כמסורת השנתית בזיקוקי דינור ונמשך במסורת היומיומית במטח של רקטות קסאם לעבור יישובי הנגב. עשרות רבות של רקטות קסאם מדגמים שונים, כולל לטווח ארוך, ופצצות מרגמה שוגרו בבוקר (24 באפריל 2007) לעבר אשקלון והישובים הנמצאים בעוטף עזה. תנועת החמאס נטלה אחריות להפגזה ובהודעה רשמית של גדודי עיז א-דין אל-קסאם נטען, כי פעילי הארגון שגרו לא פחות מ-30 רקטות ו- 61 פצצות מרגמה. העילה המיידית: "תגובה לפשעי ישראל בגדה המערבית".

דובר גדודי אל-קסאם אמר בראיון לאתר הרשמי של הארגון, כי הפגזת הישובים הישראלים תימשך, כיוון ש"האויב הציוני אינו מבין אלא את שפת הכוח" וכן גם המאמצים לחטיפת חיילים ישראלים נוספים. לדבריו, גדודי אל-קסאם מוכנים לבלום כל פעולה ישראלית ברצועת עזה ש"תהפוך לבית קברות עבור הצבא הישראלי".

ניתוח משמעויות מתקפת החמאס ביום העצמאות אל לו להיעשות במנותק מהמציאות הביטחונית הקיימת והמתפתחת ברצועת עזה. למעשה היא רק חוליה אחת במלחמה שאסרו הפלשתינים באינתיפאדה נגד ישראל הנמשכת ללא הפסקה, גם לאחר שישראל נסוגה חד-צדדית מרצועת עזה, בתקווה כי "צמצום החיכוך" עם הפלשתינים יקהה את רצונם להמשיך בפיגועי הטרור ויבנה בסיס להידברות מדינית. משמעויות העיקריות הינן:

• שחיקת כושר ההרתעה הישראלי - תנועת החמאס איננה חוששת ליזום הפגזה רבתי נגד ישראל, מהלך שהיה נתפס כעילה למלחמה כוללת בכל חזית אחרת, מתוך הנחת יסוד, כי לישראל אין אופציה צבאית אמיתית נגד החמאס ותגובותיה יהיו לכל היותר מבצעים צבאיים מוגבלי היקף וזמן. בראיית החמאס, ישראל מצויה בחולשה אסטרטגית (תוצאות מלחמת לבנון, הנהגה במשבר) ויקשה עליה לגייס את העם למערכה כוללת ברצועת עזה שתיגבה מחיר דמים כבד ותביא לחידוש המשטר הצבאי ברצועה.

• הכתבת כללי משחק - על בסיס הבנת החולשה האסטרטגית הישראלית, ועל אף הא-סימטריה הבסיסית ביחסי הכוחות, מנסה תנועת החמאס לקבוע את כללי המשחק כאילו הייתה התנועה גורם הכוח החזק במשוואה. היא יוצרת זיקה בין הגדה המערבית לרצועת עזה ורואה לעצמה זכות לתגובה צבאית על כל פעילות ישראלית בגדה הנתפסת כפגיעה בפלשתינים. למתקפת יום העצמאות מסר ברור - הפלשתינים יגבו מישראל מחיר כבד אם לא תיכנע לתביעה הפלשתינית לקיים את הפסקת אש על-פי תנאי החמאס גם בגדה המערבית, שמשמעותה הלכה למעשה הפסקת פעילות הסיכול של ישראל נגד הטרור.

• אובדן רסן היוזמה מידי ישראל - ישראל עברה לאחר הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה למדיניות המבוססת על "ספיגה", אשר גבולותיה "מתרחבים" ונקבעים על בסיס מאזן הדמים בלבד. במילים אחרות - ישראל אינה רואה בעצם הפגזת יישוביה מידי יום ביומו פעולה עוינת הראויה לתגובה צבאית מרתיעה. רק הצלחה פלשתינית - הרוגים, חטיפת ישראלים או פגיעה חמורה במתקן אסטרטגי - נתפסת כעילה לתגובה צבאית. במדיניות זו הפכו אפוא הישובים הישראלים והמחנות הצבאיים, בראיית ארגוני הטרור הפלשתינים, למטרות נייחות במטווח אימונים.

• העמקת משבר האמון בין הציבור לממשלה - הריסון וההבלגה, שכופה על עצמה ממשלת ישראל, מתפרשת בעיני תושבי הנגב כהפקרתם לאש הפלשתינית משיקולים פוליטיים. מסר זה אינו נחלתם בלבד. הוא נוגע לכל אזרחי המדינה החשים, כי הברית בין המדינה לתושביה מופרת ואל להם לשים מבטחם במדינה כמי שתיחלץ ללא תנאי להגנתם בעת סכנה.

• "מכונת הזמן" של עזה - ברצועת עזה מתפתח איום צבאי חמור על ביטחונה של מדינת ישראל. המעורבות הצבאית האירנית והסיוע הצבאי שמעניקה אירן לחמאס מכינה את התשתית לחזית צבאית דרומית המאיימת על העורף הישראלי והופכת אותו לבן ערובה קבוע. יש בכך, כדי להמחיש את המציאות העלולה להיווצר אם תבצע ישראל את "תוכנית ההתכנסות" של רה"מ אולמרט או תעביר שטחים נרחבים ביהודה ושומרון לידי הרשות הפלשתינית.