כל מי שגידל בחייו בעל חיים מבין את מהות הקשר הרגשי העמוק שנוצר עם חיית המחמד. הקשר שבד"כ נוצר מרגע שהכלב או החתול גורים, עד הגיעם לשיבה טובה, הוא קשר מיוחד במינו. במהלך הזמן בע"ח הופך לחלק בלתי נפרד מן המשפחה ובן בית לכל דבר.
לעיתים, עם הגיעם לגיל זקנה ואף קודם לכן, צצות בעיות רפואיות: חיות המחמד עלולות לסבול מבעיה חשוכת מרפא, מכאב וירידה משמעותית באיכות החיים, חוסר שליטה בצרכים, איבוד היכולת לאכול ולשתות בנחת ואיבוד עניין בסביבה. במקרים אלו, בהם בעלי החיים סובלים ומתייסרים, קרוב לוודאי שהווטרינר שלכם ימליץ לבצע המתת חסד ולהיפרד ממנו תוך הקטנת הסבל.
המתת חסד הינה נושא כאוב ורגיש כאחד ויש להשקיע בו מחשבה. הנושא לעולם אינו קל גם כאשר הכלב מגיע לשיבה טובה, המאפשרת לבעלים להתכונן לקבלת ההחלטה, להבדיל ממקרים בהם ההחלטה צריכה להתקבל בפתאומיות עקב מחלה.
המתת חסד ובשמה הלועזי "אותנזיה" הינה מילה הלקוחה מן המונח היווני ופירושה "מיתה יפה". המתת חסד מתייחסת, במקרה שלנו, להמתת בעל החיים ללא כאב, באווירה רגועה ושלווה במטרה מוצהרת להיטיב עמו, להקל על סבלו ולגאול אותו מכאב או ייסורים בהם הוא נתון. המתת חסד מיושמת במקרים בהם סיכויי ההחלמה או הריפוי אפסיים:
- כאשר בעל החיים סובל ממחלה כרונית וסופנית שאינה ניתנת לטיפול וגורמת סבל.
- במצבי זקנה, המלווים בירידה משמעותית ברמה ובאיכות החיים.
- אצל כלבים הסובלים מבעיות התנהגות קשות.
לדברי הווטרינרית, ד"ר טליה מור מהמרפאה לחיות בית בכפר סבא, ישנם מצבים בהם המתת החסד אינה מוצדקת: "לצערי המתת החסד מבוצעת לא אחת כאשר בעלים מואסים ונוטשים את חיית המחמד שלהם ובמקרים בהם הטיפולים הרפואיים יקרים עבורם". ד"ר מור מוסיפה כי יש מקרים שבהם יש צורך ואף רצוי לבצע המתת חסד.
תהליך המתת החסד השיטה המקובלת הינה בעזרת הזרקת חומר הרדמה במינון גבוה הגורם לאיבוד הכרה מהיר ובהמשך לדיכוי הנשימה, פעילות הלב והפעילות המוטורית. חשוב לציין כי בעל החיים לא חש דבר שכן, לפני שמתחיל תהליך דיכוי פעילות הגוף הפיזיולוגי, בע"ח מאבד את הכרתו. עובדה זו מבטיחה כי ההמתה תעשה כאשר חיית המחמד אינה מודעת לסובב אותה ואינה שרויה בפחד, חרדה או סובלת מכאב. ההליך נעשה בנוכחות הבעלים או שלא - בהתאם לרצונם, ואורך מספר שניות מרגע הזרקת החומר.
לדברי ד"ר מור, המתת חסד הינה החלטה משותפת של הווטרינר והבעלים, הווטרינר הוא המייעץ והמבצע ועליו לשקול כל מקרה לגופו, אך ההחלטה הסופית הינה של הבעלים. "חשוב להתכונן למאורע, להכין את בני הבית הבוגרים והקטינים כאחד ולחשוב על מקום קבורה או דרך פינוי הולמת ליקירינו. עלינו לזכור שבמצב בו בעל החיים סובל מכאבים למרות שטופל בכל דרך אפשרית ללא הועיל, ראוי להיטיב עמו, אין עלינו לחכות למצב בלתי נסבל אלא להקדים אותו, ומחובתנו לתת ליקירנו לסיים את חייו בכבוד ולהעניק לו את המגיע לו".
