ה"ווינרים"

מי שלא הבין עד כה את הקשר בין האדלרים לבין הכספיתים והשיפרים, דהיינו: בין פירסום אדלר לבין המערכות של מעריב ו"ידיעות", מי שלא הבין עד לרגע זה את תופעת ה"אתרוגיזם", דהיינו רתימת התקשורת לשירות השליט והשלטון, קיבל המחשה שאין ברורה ממנה בגיליונות שני העיתונים הנ"ל למחרת בחירתו של שמעון פרס לנשיא המדינה.

"ווינר" - מילה בודדת זו זעקה בעמוד הראשי של שני העיתונים - כמו תאומי-סיאם - ביום ה'. בעמוד פנימי של שני היומונים אותה מילה לועזית, היפוכה של ה"לוזר", במודעה שהתפרשה על פני עמוד שלם מטעם פירסום אדלר-את-חומסקי, מודעה שבוודאי הכניסה לכל עיתון עשרות-אלפי ש"ח.

מבין כל עיתוני ישראל, בתחום התמיכה והליקוק לצמרת השלטון הנוכחי הגדיל לעשות העיתון המקרטע מעריב. דוגמה אחת, מלווה בסיפור אישי, תסביר זאת.

שבחיו של שבח

יש לי סנטימנטים מיוחדים לפרופ' שבח וייס. מי שהיה יו"ר הכנסת ה-13 הוא שהשביע אותי כחבר הכנסת באוגוסט 1995, כשהוא מביע את גאוותו על שבכך הייתי לתלמידו השביעי בכנסת. כסטודנט בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, אי-אז במאה ה-20', שמעתי את הרצאותיו.

שבח וייס, איש הגון מאוד, מרצה כיום באוניברסיטה אחרת ובשפה אחרת, האוניברסיטה של וארשה, לאחר שכיהן קודם לכן שגריר ישראל בפולין. לפחות פעם בחודש - סיפר לי לא-מכבר - הוא נמצא על המטוס לבירה הפולנית ובחזרה.

פרופ' שבח וייס, איש מדע המדינה, איש התיאוריה והמעשה, נתבקש על-ידי מעריב לכתוב, איך לא, בשבחו של המועמד לנשיאות שמעון פרס ממש ביום הבחירה הגורלי. איש הגון הוא שבח וייס, ולכן, יש להניח, סבר בסתר לבו, שההגינות מחייבת שלצד המאמר שלו, יתפרסמו מאמרים על שני המתמודדים האחרים, ראובן ריבלין וקולט אביטל.

אכן, מאמר השבחים של שבח פורסם. הוא את שלו עשה, אבל העיתון שבו פורסמו דבריו, לא עשה את שלו. מאמרי תמיכה בשני המועמדים האחרים לא אותרו. זה היה ביטוי-שיא להתייצבותו של מעריב, כמעט לאורך כל הקמפיין הנשיאותי, בתמיכה במועמד של קדימה.

מעריב בגד בכך באמון קוראיו, כאשר לא איזן את שבח וייס בדב שילנסקי, למשל, שיכתוב בעד ראובן ריבלין, ולא בשולמית אלוני, אולי, שתכתוב בעד קולט אביטל - וישפטו הקוראים. דומה עלי שאפילו פרופ' וייס הופתע לראות שהוא "בודד בשטח". הא ראייה: בפתיח למאמרו הוא מאזכר כי גם לפני שבע שנים "פנתה אלי מערכת אחד העיתונים", כלומר לא מעריב, לכתוב בעד המועמד שמעון פרס, ו"במקביל התבקש יצחק שמיר, ראש הממשלה לשעבר, לכתוב בעד משה קצב".

אז הפתיע ונבחר הנשיא קצב. הפעם פרס ניצח ובגדול, ואילו מעריב הפסיד פעם נוספת - עוד נתח של קוראים-מנויים. כל מה שנותר לעורכי העיתון הוא להתפאר בסלונים של יום ששי, כי בקמפיין הבוטה שניהלו למען פרס - במיוחד בעמודי החדשות המוטות - תרם העיתון תרומה משמעותית לבחירתו.

שלושה נשיאים

למדינת ישראל יש ברגע זה שלושה נשיאים: "נבצר", "ממלאת-מקום" ו"נבחר". בעוד חודש ישאר רק אחד בבית הנשיא, וזהו שמעון פרס. כמו מנחם בגין, שרק אחרי תשע מערכות בחירות זכה להגיע לשלטון, כך פרס הבלתי-נלאה ניצח סוף-סוף אחרי שמונה הפסדים בהתמודדויות שונות, החל בשנת 1974, והוא יהיה הנשיא התשיעי.

עם אדלר ובלי אדלר, עם מעריב ו"ידיעות" ובלעדיהם, עם "אוסלו" ו"החתרנות הבלתי נלאית" ובלעדיהם, הברכות מכל הלב מגיעות לנשיא התשיעי שלנו גם מיריביו, תומכי ריבלין, באיחולי תקווה שיעמדו לו כוחותיו, כצפוי מנשיא כמוהו, לרומם את קרן ישראל בעמים.

לי יש כבר רעיון מי יהיה הנשיא העשירי. זה יקרה אומנם לכל המאוחר רק בשנת 2014, אבל גם לפני שבע שנים הפסיד בהתמודדות מי שניצח השבוע - שמעון פרס, כמובן. לפיכך, בעוד שבע שנים ראוי שיתמודד מי שהפסיד הפעם - וזהו רובי ריבלין. הוא יהיה אז ינוקא כבן 75, יצבור לרשותו ולנסיונו עוד קדנציה וחצי כחבר-כנסת מסור ומתמיד, ויש לקוות שיכהן פעם נוספת כשר בממשלה, שאותה ישביע הנשיא פרס - ממשלתו של בנימין נתניהו.

קמפיין לנשיא העשירי

השבוע התחיל, או חייב להתחיל, הקמפיין של רובי ריבלין לתפקיד הנשיא הבא, העשירי, של ישראל. מי כמוהו יודע, כי שבע שנים, רזות או שמנות, חולפות מהר מאוד. הן רק "אתמול" הוא הציע והריץ את משה קצב - שבינתיים איכזב גם אותו - והביס את פרס. השבוע התהפכו היוצרות - פרס הביס את רובי, אבל "רק" למשך גג-שבע-שנים.

רובי יתעשת עד מהרה מן האכזבה של יום ד', כדי להגשים את החלום, שברח לו עתה מבין האצבעות או הפתקים, בנדיבותם של "נאמניו" מהכנסת. הוא ראוי לכך מאוד. ומי יודע, אולי עד אז גם מעריב יתעשת ויחזור להיות מאוזן במקצת...