בנאום הניצחון הודה אהוד ברק לאחיו אשר נתנו את קולם כדי לבחור בו לראשות מפלגת האבודה. הוא מנה את הערבים, דרוזים, צ’רקסים, וכלל את כולם בחבילה אחת של מיעוטים.
אמירה זו לבדה פוסלת את ברק מכל וכל מלעמוד בראשות מפלגה ציונית כמועמדה לראשות הממשלה. היא מעידה על חוסר הבנה קיצוני של עובדות החיים במזרח הים התיכון, הים שלנו, שכן רק אנו נותרנו מן האימפריה הרומית. זהו בדיוק חוסר ההבנה שהוביל את המנוסה מלבנון, את הכניעה ללא תנאי לג'יהאד אשר הביאה עלינו חטיפות והרג ואת מלחמת לבנון השנייה.
הערבים אינם מיעוט כי אם רוב, גם עובדתית וגם בעיני עצמם. אנו שמגדרים את עצמנו בחומות מנהליות ותלתליות, ומגינים על עצמנו בכוח הנשק, אנו המיעוט הקטן והנרדף, ולאחרונה גם החלוש. הערבים מעולם לא ויתרו על זכותם היסודית להשמיד את הישות היהודית שצמחה לה בארץ הקודש ולהקים על חרבותיה את האימפריה המוסלמית. הערבים הנושאים תעודת זהות כחולה הם חלק מן הרוב שאנו בו מיעוט קטן ונרדף, כך הם רואים עצמם וכך הם מתנהגים, באדנות, בתביעות בהכתבת תנאים לכניעה. לכן הערבים הם אויב, עם או בלי תעודת זהות כחולה.
לעומתם הדרוזים והצ'רקסים הם חסרי תביעות לאומיות על ארץ ישראל. שותפות הגורל ביניהם ובין היהודים עולה על כל נאמנות למשטר ערבי כלשהו, שכן הם יודעים טוב מאיתנו מהי רצחנות ערבית. קשה לתאר פגיעה קשה יותר ברגשותיהם של שותפים מלאים לשימור ההתבדלות מן האומה הערבית הרצחנית מאשר לכרוך אותם ביחד עם הערבים באותה חבילה של "מיעוטים".
ברק החדש הוא בדיוק ברק הישן. איש שאין לו מושג במנהיגות אלא בקידום עצמי של שאיפות חסרות תוכן. ברק טוב לביטחון היום בדיוק כמו שהיה טוב לביטחון כאשר בישל לנו את האינתיפאדה, כאשר מסר את ירושלים בידי המרצח ערפאת, כאשר הפקיר את דרום לבנון בידי החיזבאללה. מנהיג נאות למפלגת האבודה שאבדה את דרכה מזה שלושה עשורים.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
