ובלבד שלא להכיר בטעות

בני-אדם עלולים לטעות. לא כל אדם ניחן ביכולת לחזות במדוייק את התהליכים. מנסים ללכת בכיוון מסויים, מתוך תקווה שהוא תביא אותנו אל היעד, ורק בדיעבד מגלים שהדרך הזאת סיבכה אותנו עוד יותר. אבל לפחות אחרי שהטעות מתבררת מתבקש להסיק מסקנות ולא להוסיף ולהסתבך.

לפני חמש-עשרה שנה פתחה ממשלת ישראל במהלך הרפתקני. היו שהזהירו כבר אז כי שום דבר טוב לא יושג מהרמת ארגון הטרור אש"ף מן הקרשים והענקת לגיטימציה בינלאומית לראשיו. היו שהתפלצו מעצם המחשבה להביא לכאן מתוניס את הרוצחים המתועבים, שידיהם מגואלות בדם יהודים, ולהפוך אותם לבני-שיח שעמם עושים הסכמי שלום. אך היו שהאמינו כי דווקא מהמהלך הזה תבוא בשורת השלום.

חלפו חמש-עשרה שנה והמהלך הזה נכשל כישלון חרוץ. במקום שלום ושלווה קיבלנו מרחץ-דמים שלא היה כמותו. אלפי משפחות אבלות ורבבות פצועים שילמו את המחיר הנורא ביותר בעבור הניסיון הזה. כל הנחות-היסוד שעמדו ביסודם של הסכמי אוסלו - קרסו והתמוטטו.

מהלך מוטעה מיסודו

מסרנו נשק לאש"ף כדי שיילחם במחבלים ("בלי בג"צ ובלי בצלם"), אך הנשק הזה הופנה נגדנו. ידענו כל השנים כי הרשות הפלשתינית מממנת את תעשיית הטרור ומכוונת אותה, ובוודאי לא עולה על דעתה להילחם במחבלים. ובכל-זאת שיחקנו את המשחק כאילו יש לנו 'פרטנר' לשלום.

עכשיו קרס מגדל-הקלפים הזה עד היסוד. בימי אוסלו זעקו יהודים "אל תיתנו להם רובים", ועכשיו נמצא כל הנשק הזה בידי החמאס. אנחנו במו-ידינו מסרנו נשק, ציוד צבאי וכלי מודיעין לידי אויבינו המבקשים להשמידנו, והקמנו את מדינת חמאסטן בפאתי אשקלון.

לפחות עכשיו מותר להגיע למסקנה שהמהלך הזה היה מוטעה מיסודו. בנינו מגדל על כרעי תרנגולת, ואין להתפלא על קריסתו. אבל למרבה התדהמה אנו רואים סירוב מוחלט להכיר בטעות. אם המגדל קרס, נבנה לו תומכות, ובלבד שלא להסיק את המסקנות המתבקשות.
וכך עינינו רואות ואוזנינו שומעות את המאמצים להפוך את מחבלי הפתח לצדיקים ול'טובים', שצריך רק לעזור להם להילחם ב'רעים'. אלה האנשים שבחמש-עשרה השנים האחרונות לא עשו דבר כדי ליצור תהליך אמיתי של שלום, אלא טיפחו והזינו ללא הרף את השנאה ואת אווירת המלחמה. פתאום מהם תבוא הישועה.

האבסורדים מגיעים לשיאים חדשים. כדי לסייע לחדלי-האישים של הפתח, מציעים לשחרר מהכלא רוצח נתעב, המרצה כמה מאסרי-עולם על רצח אנשים, נשים וילדים. וכי רוצח נשים וילדים הוא כמו אסיר פוליטי, שאפשר לשקול את שחרורו לצרכים פוליטיים?! איך בכלל עולה רעיון-עוועים כזה על הדעת?!

המגעים עצמם מסוכנים

ההבחנה בין פתח לחמאס אינה אלא אחיזת עיניים. מצטטים את אמנת החמאס, השוללת את זכות קיומה של ישראל. למה שוכחים את אמנת אש"ף (שמעולם לא שונתה, חוץ מאיזו הצגה לתקשורת), השוללת באותה מידה את זכות קיומנו? ומהם ראשי-התיבות אש"ף, אם לא ארגון לשחרור פלשתין - והכוונה ל'שחרור' ארץ-ישראל כולה מידי העם היהודי?

כשאך התחילו המגעים העקיפים עם אש"ף זעק הרבי מלובאוויטש כי עצם המגעים הללו מסכנים את חייהם של יהודים. הוא התנגד בחריפות לא רק לוויתורים למחבלים, אלא לעצם המשא-ומתן עמם. הוא הסביר, שמתן לגיטימציה לטרוריסטים מעודד טרור. שוב ושוב אנחנו רואים כמה צדק.

אז מה הפתרון? שואלים. אחד ויחיד: להיות בשטח, לשלוט שליטה מלאה בכל נושאי הביטחון, ולא להקים מדינות-אוייב בלבה של ארצנו. זו ארצנו, ואם נהיה נחושים להחזיק בה וליישבה - נראה את עזרתו של הקב"ה, כפי שראינו את ניסיו ונפלאותיו המלווים אותנו לאורך כל השנים.