גורמים ישראלים, ובהם ראש אמ"ן לשעבר, האלוף (בדימ.) שלמה גזית, מצדדים בהידברות עם תנועת החמאס גם לאחר השתלטותה בהפיכה צבאית על השלטון ברצועת עזה. נימוקיהם העיקריים: תנועת החמאס מייצגת נאמנה את העם הפלשתיני, היא מסוגלת לאכוף חוק וסדר, ניתן להגיע עימה להסכם על "הודנה" וקיימת אפשרות שהיא תהפוך למפלגה פוליטית.
דווקא בחמאס, תנועה איסלאמית קיצונית, שאינה מסתירה את עמדותיה הפשיסטיות והמעודדת רצח עם, מוצאים גורמים ישראלים את המזור האפשרי לסכסוך הישראלי-פלשתיני. המציאות עצמה מפריכה את טענותיהם מיניה וביה. היות תנועת החמאס מייצגת את העם הפלשתיני אינה אמורה להכשירה כפרטנר להידברות. אדרבא, עובדה זו אמורה על-פי ההיגיון הפשוט להניע את ממשלת ישראל להגדיר את העם הפלשתיני כ"אויב" על כל מה שמשתמע מכך בדיני המלחמה בהתאם לחוק הבינלאומי. הכרה בפועל בשלטון החמאס האיסלאמי הפשיסטי תבטא מסר של התנערות מהגורמים המתונים במחנה הפלשתיני הדוגלים בדמוקרטיה, פלורליזם וזכויות אזרח ותעניק לגיטימציה להפיכה הצבאית של החמאס שהתאפיינה ב"פשעים נגד האנושות", כפי שהגדירו זאת אף ארגוני זכויות האדם הבינלאומיים.
מעבר לכך, קשה להבין מדוע גורמים אלה נוטים לשים מבטחם בהבטחות ה"הודנה" של החמאס. האם עיניהם טחו מראות כיצד החמאס הפר פעם אחר פעם את ה"הודנה" שחתם עם הפתח ובסופו של דבר כאשר הנסיבות התאימו יצא למתקפה כוללת למיגור הפתח? ה"הודנה" היא משענת קנה רצוץ ועל-פי הגדרתה האיסלאמית נועדה להעניק לצד המוסלמי החלש את פרק הזמן הנחוץ כדי להתחמש לקראת חידוש העימות בתנאים נוחים יותר. אל לה לממשלת ישראל ללכת שולל אחר חזיון השווא של ה"הודנה". אם ממילא התוצאה תהיה עימות צבאי כדאי להקדימו בתנאים הנוחים לישראל.
השאיפה שתנועת החמאס תהפוך למפלגה פוליטית אין לה על מה לסמוך. בכירי החמאס אינם חדלים מלהבהיר חזור והבהר, כי כל ייעודם הוא הכשרת דור חדש של מוג'אהידין שישחרר את כל פלשתין וימחק כל נוכחות יהודית מעל אדמת פלשתין. אומרים ועושים. לאחר כיבוש השלטון הגבירה תנועת החמאס את גיוס הפעילים לגדודי עיז א-דין אל-קסאם ונעשות הכנות להקמתו של צבא איסלאמי אשר יהיה משענת המשטר החדש, המבסס את מדיניות החוץ שלו על הג'יהאד לשחרור פלשתין כחלק מהמאמץ הכולל להשלטת האיסלאם בעולם כולו.
אם נותרו עדיין ספקות באשר למשמעות השלטון האיסלאמי של החמאס, פורסמה אמש (25 ביוני 2007) הודעתו של איימן זוואהירי, סגנו של בן-לאדן, אשר הורידה את המסכות מפניה של תנועת החמאס והמחישה עד כמה קרובה החמאס לאל-קאעידה אידיאולוגית ומבצעית.
זוואהירי התייצב באופן ברור לימינה של תנועת החמאס וקרא למוסלמים במדינות השכנות, ובעיקר לשבטי הבדווים בסיני, להתגייס לשורות החמאס ולהושיט סיוע בכסף ובנשק למוג'אהידין של החמאס. הוא הביע נכונות להבליג על "שגיאות" הנהגת החמאס ובלבד שכוחם של המוג'אהידין יתחזק, תוך שהוא מביע חשש עמוק מפני אפשרות של פעולה צבאית ישראלית רחבת היקף ברצועת עזה שתפרק את בסיס הכוח של החמאס והתנועות האיסלאמיות.
הערכת המצב של זוואהירי צריכה לשמש מרכיב בעיצוב המדיניות הישראלית מול שלטון החמאס. יציאה ל"חומת מגן" ברצועת עזה בתמיכה בינלאומית עשויה לבלום את המהפכה האיסלאמית העולמית בחזית פלשתין, ומנגד פסיחה על שני הסעיפים תאפשר לחמאס לבסס את כוחה, להגביר את פוטנציאל האיום הצבאי ולהפוך לחממה לשלוחות אל-קאעידה.
