אברמוביץ' ידע ושתק

רבים וטובים שואלים עתה: כיצד העז משה קצב במשך עשרות שנים להטריד נשים, לבצע בחלק מהן מעשים מגונים ואף בעילה אסורה בהסכמה. כל זאת תוך שהצליח להעפיל בשירות הציבורי מעלה-מעלה: מכהונת ראש מועצה, לחבר כנסת, שר בממשלה, שר בכיר, ועד למעמד האזרח מס' 1: נשיא המדינה. יותר מכך: שאלת השאלות היא: כיצד הצליח במעלליו, מבלי שמעשיו נחשפו ברבים במשך שנים רבות.

התשובה לכך פשוטה בתכלית: רבים ממקורביו שידעו, העדיפו לשתוק. אם בשל זאת שחששו מידו הארוכה, או שהעדיפו את קרבתו ואת הקשרים עמו.

חמורה יותר היא שתיקתם של אנשי התקשורת. במהלך הטיפול בפרשה זו בשנה האחרונה מתברר, כי עיתונאים רבים ידעו, במשך שנים קודם לכן, על מעלליו של קצב, אך הם נמנעו מלתחקר זאת כדבעי ולדווח על כך לציבור. בידיעות אחרונות, לדוגמה, הוכן תחקיר גדול ומקיף עוד לפני היבחרו של קצב לכהונת נשיא, אך התחקיר נגנז ופרסומו נמנע. על-פי הערכות, עשרות מבכירי התקשורת קיבלו מידע על כך בשלבים כאלה ואחרים בקריירה הארוכה של קצב. אחד מהם הוא אמנון אברמוביץ', שידע ושתק. כמעט כרגיל.

אברמוביץ': לא בדק, לא תיחקר. שתק.

אברמוביץ' (ערוץ 2), שעסק באחרונה רבות בפרשת קצב ובספיחיה, כתב בטורו אותו הוא פרסם בגלובס (05.07.07) את הדברים שלהלן: "על הקושי בחקירות מסוג זה אני יכול להעיד את הסיפור הבא: בשנת 2000, כשקצב התמודד על הנשיאות, פנתה אלי ללא הרף אישה, פעילה בליכוד, וניסתה לשכנע אותי לחדול לתמוך בשמעון פרס לטובת "משה, איש נהדר שיהיה נשיא נהדר". כארבע שנים אחר כך, והיא כבר עוזרת של שר אחר, שאלה אותי אותה אישה, מלאה בטרוניה ובטענה, מדוע התקשורת לא מפרסמת את דבר ההטרדות המיניות של "קצב, שהוא חולה מין מזעזע". הקידוחים הקודמים שלה (על משה, הנשיא הנפלא שיהיה לנו) עדיין היו קדוחים באזני, והדי השבחים הקודמים עוד הדהדו לי בחלל הגולגולת, שהתקשיתי להסתגל לטרנספורמציה שעברה הגברת ביחסה לקצב - ממעריצה לשוטמת. הגברת הזו, שהמקרה שלה אירע בעשור הקודם ולכן נפל לבור ההתיישנות, נחשבה במשטרה לעדה האמינה והרהוטה מכולן".

הנה כי כן: אברמוביץ' מאשר כי כבר לפני כמה שנים הוא קיבל מידע על קצב, "שהוא חולה מין מזעזע". מה שנמנע אברמוביץ' לדווח ולגלות, גם עכשיו, בטורו בגלובס, הוא שהוא קיבל מאותה גברת מידע פרטני על מעשיו של קצב. למרות זאת, אברמוביץ' נמנע בזמנו מלטפל בכך, לתחקר, להציג שאלות קשות בפני קצב ואנשיו ולפרסם זאת באמצעי התקשורת. אין מדובר כאן באתרוג חדש - כפי שגונן אברמוביץ' על אריאל שרון כדי להובילו להינתקות - אלא בכישלון עיתונאי מחפיר. ולא היחיד, מצד אברמוביץ'.

אברמוביץ' אינו העיתונאי היחיד שכשל בפרשת קצב. בחודשים האחרונים הודו כמה עיתונאים נוספים, בכך שקיבלו מידע מפליל על קצב עוד לפני שנים. שניים מהם: רביב דרוקר (ערוץ 10) ושלום ירושלמי (מעריב). לזכותם של דרוקר וירושלמי ייאמר, כי אישרו שכשלו באופן הטיפול באותו מידע שהובא לידיעתם.

יחימוביץ' קיבלה מידע לפני שנים

הבכירה מכולם, שידעה בזמנו וכשלה, היא שלי יחימוביץ'. בעת ששימשה עיתונאית בכירה, ולרשותה עמדה תוכנית רדיו מובילה (הכל דיבורים, רשת ב'), היא קיבלה מידע על מעלליו של קצב. למרות זאת, היא נמנעה מלפרסמו, על-אף שגם לגישתה, נטען כבר אז כי קצב הינו מטרידן מין סדרתי. הנימוק של יחימוביץ', כאילו נבצר ממנה לטפל בזאת בשל כך שאותה נפגעת לא הסכימה להתלונן, רשמית, אין בו כדי לשכנע. שכן, משהובהר כבר אז ליחימוביץ' שמדובר במטרידן סדרתי, היה ניתן לפצח פרשה זו כבר אז, בדרכים שונות ומגוונות - גם ללא אותה נפגעת.

התקשורת ששתקה מבקרת עכשיו את מזוז...

מעניין לציין, כי על-אף השתיקה מצד רבים, לא נמנעת התקשורת - ובכלל זאת העיתונאים שלעיל, מלמתוח ביקורת נוקבת על היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, על-כך שהסכים להסדר טיעון עם קצב. הביקורת מוזרה, במיוחד בשל זאת: מזוז הוא האיש שביצע את העבודה השחורה, מתוקף תפקידו ובשביל כולם, ולא בחר בשתיקה כפי שבחרו כלי התקשורת במשך שנים. מזוז הוא שהורה על פתיחת חקירה פלילית נגד קצב, בחשד שביצע עבירות מין, למרות שפנייתו של קצב אליו הייתה: תלונה על ניסיון סחיטה שבוצע בו מצד א', מבית הנשיא.

במאמץ להציג חזית אחידה - נגד קצב, ועכשיו גם נגד מזוז, מוצגות בתקשורת אותן נפגעות, כ-מתלוננות. וזה אינו נכון עובדתית. אף אחת מהן לא הגישה תלונה, גם לא א' מבית הנשיא. כידוע, נגד זו האחרונה נפתחה חקירה, בחשד לניסיון סחיטה. תוך-כדי החקירה, ועוד קודם שהיא זומנה למסירת עדות, התברר כי מדובר בסיפור מורכב בהרבה, שכלל רומן מעוות וחולני בין השניים; וגם חשד לאינוס, כטענתה (חשד שלא נמצאו לו תימוכין).

מי שחוזר שוב ושוב על השקר, גם בתוכנית לביקורת עיתונות, כאילו א' היא שהתלוננה ראשונה, וכאילו בזכותה התפוצצה הפרשה, הוא העיתונאי ברוך קרא (ערוץ 10). עיתונאי זה מוביל אג'נדה כאילו א' היא צדיקה גמורה שנאנסה על-ידי הנשיא קצב, בעוד שהאמת פשוטה: קצב הינו עבריין סדרתי. על כך אין ויכוח; א', שניהלה עמו רומן מעוות, שיתפה עימו פעולה, עד שלא יכלה יותר (או שנדחתה, כגרסת קצב). ואז ניסתה לסחוט כסף מקצב, או כלשונה: "לקבל פיצוי". קצב הוא שגרם להתפוצצות הפרשה, שלא בטובתו, כאשר הגיש ליועמ"ש תלונה על ניסיון הסחיטה. מי שמשלם את המחיר (כרגיל) הוא הציבור הרחב: בית הנשיא חולל שוב ושוב, ועכשיו אנו אנוסים לטפל בהפרשות של השניים.

• בשורה התחתונה:

ההשגים העצומים - פתיחת הפרשה לידיעת הציבור, החקירה המעמיקה שבוצעה [כולל החלטת מזוז לאתר את הנפגעות ולגבות את עדותן, למרות שהן לא יזמו בעצמן הגשת תלונה, י.י.], הוקעת קצב כעבריין מין סדרתי, הודאתו של קצב במקצת מהעבירות החמורות (שאחת מהן היא בדרגת פשע), והתפוטרותו לאלתר מכהונת נשיא המדינה - כל אלה יהיו רשומים לנצח על-שמו של מזוז. הוא האיש שהעז וזכה; הוא האיש שיצא נגד הזרם, וקיבל החלטה קשה - הנוגדת את הקו המגמתי שהובילו אמצעי התקשורת, כאילו קצב ביצע מעשי אינוס.


להערכתי, בתום הדיונים בעתירות, יכירו באמור לעיל גם שופטי בית המשפט העליון, בבואם להכריע האם יש מקום לקבל את העתירות שהוגשו ולבטל את הסדר הטיעון שחתם מזוז עם קצב. ואז ייצא מזוז מחוזק גם מפרשה זו.