התרופה האנטיביוטית פועלת על החיידק במספר מנגנונים שונים. חלק מהתרופות פועלות על דופן התא וגורמות להריסתו ובכך לתמותת החיידק. תרופות אחרות עוצרות את התרבות החיידק ובכך גורמות לחיסולו.
הבעיה היא שבגופנו קיימים חיידקים "טובים" השומרים על תקינות המערכות השונות והשימוש בתרופות האנטיביוטיות הורס גם אותם ומאפשר צמיחה של פטריות וחיידקים אלימים יותר שגורמים לבעיות עיכול, בעיות במערכת הנשימה, לפטריות וגינאליות והרשימה עוד ארוכה.
"מאז שהילד נכנס לגן, אני עובדת שבוע-שבוע, שבוע בבית עם הילד ושבוע בעבודה. הילד חולה הרבה, מעלה חום גבוה, סובל מדלקות אוזניים חוזרות ולפעמים אף דלקות גרון שמפתחות לדלקת ריאות. בשבוע שעבר הוא נדבק בווירוס וסבל משלשולים והקאות. הוא קיבל הרבה אנטיביוטיקה, בכל פעם אנטיביוטיקה חזקה יותר..." נשמע מוכר?
כאשר החולה הוא ילד, המצב בעייתי פי כמה. ילד שמפתח חום ומגיע לרופא, יוצר מקדם היסטריה מאוד גבוה, הן בקרב הרופאים והן בקרב הוריו. כך, במקרים רבים מגיע ילד, או תינוק לרופא עם חום גבוה, או עם סימנים אחרים המעוררים חשד לדלקת, הרופא נותן מרשם לאנטיביוטיקה ואחר-כך מסתבר שמדובר במחלה וירלית שאינה זקוקה לטיפול מסוג זה".
איך יתכן שבזמן שילד אחד חולה אחת לשבועיים, ישנם ילדים שלא נדבקים כמעט במחלות למרות החשיפה לאותם וירוסים וחיידקים בדיוק? המערכת החיסונית של הילדים האלו חזקה יותר והגוף שלהם מסוגל להדוף את אותם גורמים מדבקים בקלות רבה. הילד שחולה אחת לשבועיים ומטופל בתרופות אנטיביוטיות, 'מנצח' את החיידקים ואת המחלות באמצעות האנטיביוטיקה, אבל עם כל טיפול כזה יורדת יכולתו להתמודד לבד עם המחלה, המערכת החיסונית שלו הולכת ונחלשת ולכן החיידקים שבים ומכריעים אותו בתדירות גבוהה.
הגישה ההומיאופתית רואה באדם שלם ומטפלת באדם ולא בחיידק, או בגורם מחלה אחר. ההומיאופתיה שואפת לחזק את המערכת החיסונית ולזרז את תהליך ההחלמה, זאת על-מנת שהגוף יוכל להתגבר בעצמו על כל פולש חיצוני (וירוסים, פטריות, חיידקים והשפעות סביבתיות שונות).
הטיפול ההומיאופתי פועל בשני מישורים. בטווח הרחוק - חיזוק המערכת החיסונית ומניעת הדלקות, בטווח הקצר - טיפול הומיאופתי נקודתי במצבים של דלקות חריפות יביא לשיפור במצבו של החולה תוך מספר דקות או שעות.
במהלך הטיפול, ההומיאופת אוסף את כל הסימנים והסימפטומים, הן הנפשיים והן הפיזיים ויחד עם אפיונים כלליים של האדם, הוא מחפש תרופה הומיאופתית, כלומר תרופה אחת ויחידה הדומה לתמונת המחלה של החולה.
למעשה, התרופה ההומיאופתית פועלת כחיסון. מאחר והיא דומה למחלה, היא "מזכירה" למערכת החיסון שהגיע הזמן לפעול ולהתגונן וכך הגוף יוצר תגובה הפוכה לפעולת התרופה, זהו הניסיון של הגוף לשמור על איזון. כאשר הגוף הודף את התרופה ההומיאופתית הוא מרפא גם את המחלה. כלומר, התרופה ההומיאופתית מהווה גירוי לכוחות הריפוי הטבעיים הטמונים בגוף לחזור למצב של איזון, מצב שבו הסימפטומים והסימנים נעלמים.
יתרה מכך, לא מדובר רק בסימפטומים הגלויים לעין, כל הסימפטומים והסימנים, הן הנפשיים והן הפיזיים, מצב רוחו של האדם משתפר, הוא מרגיש חיוני יותר, יצרתי יותר והוא חסין יותר להתמודדות עם גורמי מחלה שיפגוש בעתיד. טוב שיש אנטיביוטיקה, נורופן ואקמולי, אבל חשוב לא להשתמש בהן באופן יומיומי ולהשאיר אותן רק כקו אחרון בטיפול.
