משק כנפי ההיסטוריה הציונית

על מעקה מרפסת מלון "שלושת המלכים", הניצב מעל נהר הריין, בבזל שבשוויץ, חשתי את משק כנפי ההיסטוריה הציונית. בדיוק לפני 110 שנים נשען על המעקה הזה בנימין זאב הרצל ב"פוזת" ההירהור הידועה שלו ואני, הקטן, ניסיתי, בעליצות, להנציח אותה בדרכי שלי.

ההיסטוריה יודעת לספר, כי רגעים מספר לאחר אותו אירוע, נפל דבר. היה זה כאשר הרצל נכנס, בדחילו ורחימו, לאולם ה"שטאט-קזינו" של המלון, שבו נערך אותה שעה הקונגרס הציוני הראשון, והכריז על ייסודה של מדינת היהודים. מים רבים נשפכו מאז בנהר הריין, אבל עד היום עדיין מוצב באולם המלון לוח השייש השחור, כעדות אילמת להנצחת האירוע ההיסטורי.

49 שנים לאחר אותו אירוע נערך בבזל הקונגרס הציוני הטראגי ביותר. היה זה הקונגרס הראשון אחרי השואה. כדי להתרשם מזיכרונות אותו קונגרס, כדאי לבקר ב"מוזיאון היהודי של שווייץ", שברחוב קורנהאוס 8. כאשר טיילתי ברחוב הסמוך לו, תקף אותי, לפתע, דחף מוזר לעצור מישהו מתושבי המקום ולהסביר לו שעיר זו חשובה לי, בעצם, יותר מאשר לו, אבל מהר מאוד התעשתתי, ובלית ברירה חזרתי אל המציאות הריאלית.

ואם כבר בנקודה היהודית עסקינן, כדאי לדעת שיש בעיר קהילה יהודית קטנה ולידה, ברחוב ליימן 24, גם מסעדה כשרה למהדרין, "טופז" שמה, בה מגישים במשך כל ימות השבוע ארוחות-צהריים וערב. באותה כתובת יש גם בית-כנסת, הזועק מדי יום למניין-מתפללים. אבל,עם כל הכבוד לנקודה היהודית, אסור לשכוח כי יהודי בזל של היום הם מיעוט שבמיעוט בלבד.

הגדה התוססת

וחזרה למציאות היומיומית הריאלית: בזל, כעיר הנמל היחידה של שווייץ, משתרעת על שתי גדות נהר הריין, כשגשר היסטורי, עתיק-יומין, חוצה אותן. ממערב לנהר נמצא חלק הארי של העיר, הקרוי "בזל הגדולה", ואילו בצידה המזרחי מצוייה "בזל הקטנה", שבה מצויים רב מפעלי התעשיה של העיר בענפי המשי והטקסטיל.
מטבע הדברים, שוקקת-חיים הגדה המערבית והחיים ב"בזל הגדולה" תוססים יותר. לאורכה מתרחש כל ה"אקשן" התיירותי היומיומי: כאן, לאורך טיילת מקסימה, ארוכה ורחבת-ממדים, פרוסים מועדוני הבילוי, בעיקר של סטודנטים, וגם מסעדות ובתי-קפה לרוב. לאורך הטיילת מצוייה "בזל המיניאטורית", שרחובותיה ואתריה המרכזיים מפוסלים, ביד אמן, בזעיר אנפין. אמני רחוב מנעימים לעוברים-ושבים, ביום שמש קייצי, בכלי הנגינה המגוונים שלהם, מנגינות עליזות, ואילו ציירי-קריקטורות, רובם סטודנטים, עטים עליהם כדי לצייר את דיוקן-פניהם.

מי שמזדמן לבזל ראוי שלא יפסח על קתדרלת מונסטר, שניבנתה במאה ה-12 ולאחר שניזוקה ברעש-אדמה שוקמה במאה ה-15. במאה ה-19 היא שופצה ונוספו לה עוד חלקים. בתוך הקתדרלה נמצא קיברו של הפילוסוף וההומניסט הדגול, ארסמוס, איש רוטרדם, שבחר בבזל כעיר-מגוריו. מעל מרפסת הקתדרלה ניתן לצפות בנוף מרהיב של נהר הריין ושל היער השחור שבצידו הגרמני של הנהר.

גם שפעת המוזיאונים, שבהם נתברכה בזל, קורצת לתייר המזדמן אליה. מוזיאון האמנויות, למשל, הוא בהחלט אתר-חובה. המוזיאון הזה החל פועל עוד במאה ה-17 ומוצג בו אוסף רב-ערך של ציירים לבית הולביין. כדאי לשים לב לגילופי העץ על המזבח, שיצר האמן קונראד ויץ.

גם המזיאון ההיסטורי, המכיל אוסף אתנולוגי מעניין, ראוי לביקור, וכך גם מוזיאון הטבע, מוזיאון הדינוזאורים וחיות קדומות אחרות, ולא פחות מכך גם מוזיאון הקריקטורות. מרשים במיוחד מוזיאון המולדת ("היימאט"), המתאר דמויות ידועות מהעולם שלנו, עטויות פלסטיק, כדי להראות במעטפת המלאכותית שלהן עד כמה הן מלאכותיות ואינן משקפות את הטבעיות.