אות כבוד ולא קלון

אנשים המכירים והעוקבים מקרוב אחר התנהלות שופטים, בתי המשפט והיעדר בקרה יעילה ופעילה על התנהלותם, לא הופתעו מכך שדליה מארק-הורנצ'יק - שופטת בית משפט השלום בתל אביב, נחשדת בקבלת שוחד מצד שהוא בעל עניין להזיק או לרושש את אחד הצדדים לדיון המשפטי. לא מפתיע שהשופטת מתחלקת עם בעלי המקצוע בשכר הטירחה הנדיב שהיא טורחת לגזול מהצדדים המרוששים המופיעים בפניה.

מה שמפתיע הוא לא הידיעה ששופטת מקבלת שוחד מכונס נכסים שמקבל באמצעותה סכומי עתק על עבודה סתמית. מה שמפתיע הוא עצם החקירה, ההאזנות, והמעצר.

אלא שבניגוד לכל אלה שנוהגים - כמוני - לבקר את מערכת המשפט על השחיתות שבה היא טובעת, אני רואה במעצר הזה ובשחרור בערבות אות כבוד ולא אות קלון.

אפשר, צריך ואפילו חייבים להצטער על כך ששופטת בכירה חשודה בקבלת שוחד שנגזל למעשה מכיסו של אדם שעניינו נידון בפניה ונשדד על-ידה לשלם שכר טירחה אדיר לאדם שמתחלק איתה בהכנסה. לו השופט לא היה נכלל בשרשרת המזון של כונס הנכסים, לנושים ולפושט הרגל היה נשאר יותר כסף מההליך השיפוטי.

אלא שהציבור צריך דווקא לברך על כך שהמשטרה אוזרת אומץ ומעיזה לחשוף פרשיות שחיתות של שופטים. זוהי חדשה מרעישה, ומרעננת ממש, למרות הנסיבות המצערות כשלעצמן.

מעצר של שופטים הנגועים בשחיתות לא צריך לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט אלא בדיוק להיפך. כל עוד השופטים חסינים מחקירה וביקורת והאזנות ומעצרים - חזקה עלינו שהשחיתות השתלטה גם על המגזר הזה.

חסינות היא מתכון לשחיתות.

התנהלות בחשאיות היא מתכון להשחתה.

היעדר ביקורת חופשית, חיצונית ובלתי תלויה היא מנגנון מובהק לעידוד פיתוח שחיתות, סיאוב ותרבות ארגונית ואישית של שוחד, מרמה והונאה שיטתית ושגרתית.

מתן לגיטימציה לביקורת פיקטיבית מהסוג של השופטת (בדימ.) טובה שטרסברג-כהן, ביקורת שהיא רק למראית עין, של מקרובים מטעם, העושים מהומה על לא מאומה, נטפלים לזוטות כדי להסוות את הפיקציה, ומחפים במודע ובכוונה על עיקרי השחיתות ובכירי המושחתים, היא תופעה בזויה הראויה לטיפול דחוף.

ולעומת זאת - מעצר של שופט הינו מתכון בדוק למערכת שיפוט בריאה. כי במקום שבו יש אנשים, יש באופן טבעי תקלות. זה לא חריג, זה לא נורא, וזה מאוד אנושי.

אסור לנו, ציבור מבקרי מערכת המשפט, לשאוב מהמקרה הזה ראיה לכך שהמערכת מושחתת, אלא דווקא להיפך: שהמערכת צועדת בכיוון הנכון.

צריך גם לזכור שגם אם יש עשרה או עשרים אחוז מהשופטים שלוקחים שוחד ומטים משפטים ו"מוכרים" תוצאות, זה עדיין מלמד שיש שמונים ואפילו תשעים אחוזים מהשופטים שהצליחו להתאפק ולא להיגרר אחרי הנורמה המקובלת במדינה ובשירות הציבורי כולו. וזה המון. וזה במיוחד קשה. כי כיום ניתן לומר בפה מלא, שלא בושה להיות מושחת. מטומטם ופראייר מי שלא. לא שזה בסדר, אבל מי שיעשה במדינת ישראל את כל מה שכתוב בספר, ימות ברעב ואין לו סיכוי לשרוד.

צריך לקוות שהחשדות נגד השופטת יסתברו כשגויות, הגם שעל-פי מכלול הנסיבות המוכרות לי לא נראה לי שמדובר בהאשמה מופרכת לא באישיות שיפוטית שקשה לייחס לה "מן האדום האדום הזה". נהפוך הוא. זה בכלל לא מפתיע, ולא נגזים אם נאמר שבקומבינות שבין שופטים לכונסי נכסים השופטת הזו שחשודה היא דג קטן, זניח ושולי ביחס לסכומי העתק שרצים בהחלטות ליליות וישיבות חד-צדדיות וענייני כינוסים שנסגרים מתחת לשולחן ובאמצעות מקורבי מקורבים.

צריך לחזק את ידי המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט. כי מעצר שכזה איננו מצביע על מגמה לעידוד שחיתות כפי שהיה מקובל עד כה, אלא דווקא להיפך:

סוף-כל-סוף עיננו רואות נכונות של ממש לעסוק בביעור השחיתות מהמקום שבו היא מקבלת לגיטימציה. לגיטימציה למינוי מקורבים על חשבון הקופה הציבורית. לגיטימציה לניצול לרעה של כוח המשרה. לגיטימציה להפוך את התפקיד הציבורי כמנוף לקידום אג'נדה ואינטרסים אישיים. לגיטימציה לעשות אי צדק משווע באמצעות ניצול ציני ומניפולטיבי בסמכויות שהוענקו לעשות דווקא צדק.

לא לבוז ראויה מערכת משפט שדבר שכזה מתגלה בתוכה, אלא לשבח. כי המוכנות לטיהור חשובה הרבה יותר מאיזו תקלה אנושית כזו או אחרת המתגלית תוך כדי הטיהור.

"והיה מחננו טהור" - אין פירושו שנמנעים מלטהר, אלא שלא מהססים לאפשר חקירה, בדיקה, שקיפות וביעור הרע בלי להתחבא כמו גנבים מאחורי מחסומי חסינות, כבוד מדומה, יוקרה מזוייפת ופראנויה מכך שמערכת השיפוט תתגלה במערומיה.

וכבר אמר שופט בית המשפט העליון אחד: "שופטים הם בסך-הכל בני אדם, ולפעמים גם זה לא". אבל יש בניהם גם בני אדם. וגם אנשים ישרים. וגם טובי לב. וגם הגונים. וגם כאלה שקורעים את התחת ועובדים קשה ובנאנות אין קץ על-מנת שלכולנו תהיה מדינה טובה יותר.