כותרת צעקנית לידיעה בלתי שיגרתית, שפורסמה בימים אלה באמצעי התקשורת, בישרה את הבלתי-יאומן ממש: "גואה הביקוש למקצוע ההוראה אצל... רופאים ועורכי-דין".
נראה שאכן הגיעו ימות המשיח. אחרת קשה להבין את פשר העניין: כיצד, באמת, הפכה, פתאום, ההוראה ממקצוע זניח ומושפל - ממש בתחתית הסולם – למבוקש כל כך.
מתברר שמה שהניע רופאים ועורכי-דין להתוודות כי הם מבקשים לנהור אחר מקצוע ההוראה, לא היו אלא התמריצים הכספיים שהבטיחה הממשלה לכל מי שיבקש להיות, בעתיד, מורה.
אלא שבמבט שני מתברר שעתיד ההוראה, מבחינה כלכלית, אינו נראה ורוד כל כך. לכן כדאי מאוד שרופא, או עורך-דין, ישית את לבו, בטרם יתפתה, לסכנה שהוא עלול, פשוט, לצעוד לתוך שדה-מוקשים ולאבד, באחת, את עולם הקסם שהצטייר בעיניו לשווא. תמוה במיוחד שאת השדה הזה טומנים לו דווקא אלה המפתים אותו להגיע אליו.
אפליה בוטה
המוקש הראשון הוא משרד החינוך עצמו. שרת החינוך מפלה, משום מה, בין מורה למורה: לא מורה של החינוך הטכנולוגי כמורה של משרד החינוך. למרות שהמשרד מעניק תקציבים לחינוך הטכנולוגי, הוא רואה בעובדיו כמי ששייכים לרשת עצמאית ופרטית, ובתור שכאלה אין הוא רואה בהם זכאים לתמיכתו. הדבר תמוה במיוחד כאשר מורה בחינוך הטכנולוגי, בעל השכלה זהה למורה בחינוך העיוני, מופלה כלפיו לרעה ואינו זכאי לתנאים כספיים שווים.
הדבר מקומם במיוחד, באשר בהסכמי-שכר מקובלים, אין מבדילים, למשל, בין רופא לרופא, או בין עורך-דין למשנהו. ההסכם שנחתם עמם הוא, פשוט, אחיד. לעומתם, בעת פרישה, זוכים מורי משרד החינוך, שהם עובדי מדינה, לפנסיה תקציבית, העולה לאין ערוך בערכה על זו של עמיתיהם בחינוך הטכנולוגי, התלויים בפנסיה עלובה של רשת המיגזר הפרטי העצמאית, שהם משתייכים אליה.
ואם לא די בכך, לצורך זכויות-פרישה חותם משרד החינוך על הסכמים נפרדים עם שני אירגוני המורים - הסתדרות המורים וארגון המורים העל-יסודי - כאשר הארגון מופלה, בדרך כלל, לרעה. הדבר חמור במיוחד עקב העובדה שלמרות שההסכם נוגע לכלל המורים - מוצא משרד החינוך לנכון לחתום על הסכם עם ארגון אחד בלבד - במקרה זה הסתדרות המורים. אין זאת אלא משום שזו האחרונה נושאת אופי "הסתדרותי" מובהק. רק כך ניתן להסביר מדוע משרד החינוך הגיע להסכם בלעדי עם הסתדרות המורים, שלפיו יינתן לחבריה, עובדי משרד החינוך בלבד, מענק-פרישה, המגיע לסכום של 40 אלף שקל, חמישה חודשי-הסתגלות בעת פרישתם ותוספת של 4 אחוז למי שכבר נמצא בגימלאות - הכל בזכות הפנסיה התקציבית שהם מקבלים. מורי הארגון, לעומתם, נותרים קירחים ונאלצים לחרוק שיניים.
עם זאת, כאן המקום להזכיר, כי לפי החוק, זכאים מורי הארגון העל-יסודי לתבוע את אותו מענק, המגיע להם, ללא אפליה, באשר מורה הוא מורה. מכל מקום, אין מנוס מן התחושה המרה, שדווקא שרת החינוך הסוציאליסטית אינה נרתעת, במקרה דנן, לפגוע בעיקרון הקדוש של שוויון-זכויות.
שוקת שבורה
המוקש השני ניצב בפני מורי החינוך הטכנולוגי, המוצאים עצמם, בעת פרישה, ללא אבא. שני אירגוני המורים - ההסתדרות והאירגון העל-יסודי - מרימים, משום מה, ידיים ונמנעים ממאבק הולם למען מימוש זכויותיהם של המורים - הכל בטענה הנדושה שמדובר ברשת עצמאית, העושה בחוקיה כבתוך שלה. אין תמה שהמורים הטכנולוגיים חשים עצמם מקופחים, כמורים סוג ב': למרות שהם משלמים אותם מיסי-חבר שמשלמים עמיתיהם עובדי המדינה - הם מופלים, לעומתם, לרעה.
לא פחות חמור המצב כאשר, למרות עידן הטכנולוגיה, שבו אנו מצויים - ניצבים מורי החינוך הטכנולוגי, חדשות לבקרים, בפני שוקת שבורה: במקרה הרע - כאשר בית-ספר מסויים ברשתם נסגר, בשל מספר מועט מדי של תלמידים נרשמים, ובמקרה "הטוב" - כאשר מגמה זו או אחרת בבית-ספרם נסגרת בשל צמצומים. או אז נותרים המורים עם הלשון בחוץ: הם מפוטרים, או לחלופין מוצאים עצמם עם מערכת-שעות מצומצמת , ללא כל פיצוי על כך, ובכך נפגעת, משמעותית, משכורתם. בשני המקרים ניצבים אירגוני המורים חסרי אונים מול המעביד וממלאים פיהם מים, כל אימת שהם אמורים לייצג את עמיתם משלם המס.
על כל אלה רצוי שרופא, או עורך-דין, המתפתה לעבור להוראה - יהרהר פעמיים בטרם יעשה את הצעד הנמהר. יתר על כן: גם פרח-הוראה, שבעודו באיבו, כדאי שישית את לבו לעובדה שאירגוני המורים כלל אינם טורחים ליידע אותו על המוקשים שהוא עלול לדרוך עליהם בבוא יום מר ונמהר. הוא עלול אז לגלות, מאוחר מדי, כי מיסי החבר, שאותם שילם, בנאמנות, משך שנים רבות, נזרקו, בסופו של דבר, על קרן הצבי.
