התקשורת לוקחת חלק במלחמה

רשת החדשות CNN, אשר פרצה בשעטה בתחילת מלחמת המפרץ הראשונה, נראה כי היא מאבדת מכוחה. כתב הרשת, פיטר ארנט, אשר עשה היסטוריה כששידר מבגדד ב-91' נשאר היסטוריה. הוא ועמיתו, העיתונאי, נעצרו בזמנו בידי העירקים ושהו שישה שבועות בשבי. היום כתבי ה-CNN סולקו מהמקום.

עכשיו נראה כי כוכב חדש עולה - "סופה במדבר" 2: רשת סקיי ניוז.

התקשורת בארץ, שהפכה ל"מומחית" בנושא המלחמה בעירק, נראית עסוקה בקידום ערוצי החדשות השונים. חדשות ערוץ 2, ערוץ 10 והערוץ הראשון גם הוא, עושים מאמץ להוכיח לצופים, במיוחד בימי "מלחמה" (בארץ?), כי לכל אחד מהם - יש יותר כתבים, ביותר אזורי כיסוי, יותר גבוה (עזריאלי, מגדלי ורד גבעתיים, ועוד "גורדי שחקים" ישראלים). "אנחנו", מדווחים בערוץ 10, נראה לכם תמונות חיות מתל אביב וממפרץ חיפה, "ממש עכשיו",
בניסיון להפיח רוח חיים במלחמה שמתקיימת, לפחות עד שעה זו, בחזית אחרת מאשר בישראל.

אבל רשת סקיי מתרכזת, כך נראה, בלהיות הראשונה, ואף לוקחת חלק במאמץ המלחמתי: בדיווח על הקרב באום אל-קסאר - נכנס הכתב בלונדון לתמונה: בעוד עשרות חיילים בריטים נראים שכובים על האדמה, ואינם יכולים להתקדם לעבר מחסן בו כפי הנראה נמצאים חיילים עירקיים, אומר זה האחרון לכתב אשר נמצא במקום הקרב - אמור למפקדים במקום: בסקיי התקבלה ידיעה על תפיסתו של מפקד המשמר הלאומי העירקי, שאמר: בבניין עליו מתצפתים החיילים יש 120 חיילים עירקים.

אין ספק, הפעם התקשורת לא רק מדווחת לאלו אשר יושבים מול המסך המרצד ללא הפסק, גם בשעות הלילה הקטנות, אלא גם לאלו המדווחים מן השטח. המושג "תקשורת מגוייסת" תופס מימד חדש. לפעמים נראה, כי ללא דיווחה של רשת סקיי - המידע שהיה בידי אלה שנמצאים בשטח - היה כמו סרט שמגיע לישראל אחרי שכבר כיכב בבתי הקולנוע באירופה ובארה"ב.

אבל מעבר לכך עולה בימים האחרונים השאלה, עד כמה הדיווחים אכן אמיתייים - או מגוייסים.

בארץ, הדיווחים הדו-משמעיים והמבלבלים (רמת הכוננות לא תרד, אבל נקודות החלוקה של ערכות המגן עובדות שעות נוספות), מרמזות, אולי על העובדה, שאכן מדובר בהתגייסות למלחמה הפסיכולוגית. במלחמה, כמו במלחמה. אך הדיווחים "בזמן אמת" של רשתות כמו סקיי, עונות על השאלה ומראות, כי הפעם, מקבלים הצופים דיווח אמת, לפעמים עוד בטרם התקבל בשטח.

הכתבים הזרים (לנו) אינם מתיימרים לפרשן כל פעולה אשר טרם הסתיימה ולומר מה שהחיילים בשטח אף הם אינם יודעים. ראו דוגמא בדיווח רשת סקיי על פריסת החיילים האמריקנים באום אל-קסאר: הכתב הלונדוני, ששאל את כתב השטח מהי מטרת פריסת החיילים במקום, נענה: "אני לא יודע". אנחנו, כאן בישראל, יכולים, כך נראה, לענות על השאלה הזאת... כי כתבים רבים בערוצי החדשות השונים מראים בקיאות רבה, במה שאפילו לאמריקנים לא ברור - מה עומד להיות הצעד הבא. ראוי להם, לכתבים שלנו, שילמדו צניעות מהי.

גם העיתונים המקוונים "חוגגים" - המערכה הצבאית, בין אם היא מתקיימת בארץ ובין אם לאו, מקדמת את המכירות. דוגמא לכך ניתן לראות בבדיקה שעשתה חברת מערכות לעומס התנועה ברשת, ומצאה, בין היתר, כי אתריהם של צבא ארה"ב, חיל האוויר האמריקני, המארינס ובאותה נשימה - אל-ג'זירה, כמעט קרסו תחת עומס הגולשים, לפחות ביום הראשון של המלחמה.

זה הזמן לפרוס מפות, לצייר חיצים, לשרטט את אזורי הקרב (ראו שולחן אולפן החדשות של ערוץ 2). אתרי האינטרנט יכולים כמובן לחגוג במקביל לעדכון החי מרשתות כמו סקיי ו-CNN (עדיין..), ולהראות מה הם יכולים - להיות ראשונים, להיות מהירים, ולדווח על מה שיופיע בעיתונים המודפסים בעיתון הבוקר למחרת, ככותרת גדולה ואדומה - ולא אקטואלית.

אם כן, אי אפשר להתעלם מהעובדה, שמלחמה טובה לעסקים (של המדיה - וגם של מוכרי המסקינטייפ). ואני משוכנעת שלקראת סיום המלחמה ואחריה, תוכל התקשורת לחגוג גם על סיפורים אישיים סוחטי דמעות, ולעשות שימוש באפקט הזמן שלא נגמר שבה. היא תמשיך לייצר קונפליקטים, אשר מוכרים פרסומות. היא תמשיך לייצר גיבורים, "רעים וטובים", ותמשיך בגיוס הפטריוטיזם - לטוב ולרע. העיתונים המודפסים, למרות האיום של האינטרנט, ימשיכו למכור יותר, לתקופת מה, והעיתונים המקוונים והאתרים השונים, ימשיכו לצבור תאוצה, אחרי שעברו את שלב החשיפה שלהם, תודות למלחמה.

גם הטלוויזיה, יותר מהרדיו (מלבד הגל השקט...) מרוויחה - כי גם אם אנחנו לא מאמינים לגמרי לדיווחים ולפרשנים ולתמונות הלווין ממגדל עזריאלי - יש לנו את היכולת הבלתי נסבלת לצפות במשך למעלה מדקה בתמונה קפואה בגוון ירקרק - של עירק. כך גם צפינו בתמונה החוזרת של מעבורת החלל הקולומביה בכניסתה המעציבה לאטמוספירה, שוב, ושוב ושוב.

אולי כדאי, דווקא, "לעשות שימוש" בתקופת המלחמה הזאת, וללמוד מהי עיתונאות אמיתית - מהו דיווח אמת, מהי פרשנות צנועה המבוססת על עובדות, ולא הערכות המדווחות כידע אמין ("נמסר לנו", אמר כתב ישראלי, על דברים שנאמרו קודם לכן ברשת זרה), וכן - "לנצל" את המלחמה הנוראית (מלחמת אין ברירה אמריקנית, ללא ספק), וללמוד לדווח על מה שצריך בלבד, מה שלא יפגע לא בנו ולא במערכה של הקואליציה, להפסיק לטחון מים - ואם אין לנו מה להגיד - לשתוק. כבר אמרו חמינו, "סייג לחוכמה שתיקה".