אכן, גם בפרשה שלנו ההקשר הישיר הוא ירושת הארץ. זו המשמעות המיידית של שמירת הברית והחסד שנשבע ה' לאבותינו, אותה מבטיח לנו משה רבנו עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, וההפך עלול לקרות ח"ו עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן. השאלה היא אם יש איזה מרשם שיסייע לנו בשימור הברית הזאת. לאו דוקא תרופת פלא, אבל איזה תרגול יומיומי שיעזור לנו להשאר בצד הנכון של הקשר עם הרבונו של עולם. ובכן, בהמשך למה שדיברנו בשבוע שעבר אודות המודעות החינוכית והחינוך למודעות, ממשיך משה רבנו בהצעת מהלכי תרגול גם בפרשה שלנו.

בחלק הראשון של הפרשה הוא פורש בפנינו את ההבטחות לכיבוש קל של הארץ ולהתבססות כלכלית נוחה. אלא שתוך כדי כך הוא מתאר בדיקנות מופתית ונצחית את תהליכי החשיבה האנושיים וצופה כי יעמעמו את הקשר שלנו עם הבורא יתברך עד שנשכח אותו כליל ח"ו. על כן הוא מצווה אותנו לזכור את ה' בכל צעד שעושים, בעיקר כאשר מרגישים שטוב לנו: (פרק ח') [י] וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. רק בדרך זו תשמור על קשר חיובי עם בוראך. אחרת ח"ו, [יא] הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. אין דרך ביניים.

עד כאן מדובר בהתנסות אנושית יומיומית; מה שנקרא ניסיון העושר. אדם זוכה לעושר ובאופן טבעי הוא טופח לעצמו על השכם או על הכרס ובטוח כי (פס' י"ז) כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. על כן הוא נדרש לתירגול יומיומי, המוצע מיד בהמשך: וְזָכַרְתָּ, אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל: לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה. זה לא בזכות מעשיך הטובים, השפע שיש לך, זה רק בזכות אבותיך הקדושים. חשיבה כזאת, יש בכוחה להביא את האדם לענווה ברמה שתשאיר אותו דבק בה'. אלא שזה לא פשוט בכלל כידוע, כי אף אחד לא אוהב לחשוב שלא כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה.

כדי להתגבר על נטיה זו מציע לנו משה רבנו (פרק ט') סוג חדש של התבוננות, הנמכת האגו. והוא מדגים: [ד] אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, בַּהֲדֹף ה' אֱלֹקֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר, בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה', לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת: וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, ה' מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ. [ה] לֹא בְצִדְקָתְךָ, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אַתָּה בָא, לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם: כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, ה' אֱלֹקֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. [ו] וְיָדַעְתָּ, כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת--לְרִשְׁתָּהּ: כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף, אָתָּה.

כאן אומר לנו משה רבנו כי לא רק שאין לנו זכויות משל עצמנו שיקנו לנו את הזכות לשלוט בארץ והכל הוא בזכות אבות, אלא שאנחנו מתנהגים הפוך מהנדרש מאתנו. ואילולא רשעת הגויים יושבי הארץ ביחד עם זכות האבות, לא היינו זוכים כלל לרשת את הארץ. וכאן הוא ממשיך בסקירה היסטורית המאמתת את דבריו בשלמות: [ז] זְכֹר, אַל-תִּשְׁכַּח, אֵת אֲשֶׁר-הִקְצַפְתָּ אֶת- ה' אֱלֹקֶיךָ, בַּמִּדְבָּר: לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר-יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד-בֹּאֲכֶם עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה, מַמְרִים הֱיִיתֶם, עִם-ה'. [ח] וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם, אֶת-ה'; וַיִּתְאַנַּף ה' בָּכֶם, לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם.

וכך הוא ממשיך בסקירתו ההיסטורית, סקירה היוצרת תשתית חינוכית יציבה לעם ישראל בכלל ולכל יהודי בפרט. כאמור, ההיסטוריה מלמדת שלא מגיע לנו דבר בזכות עצמנו כי תמיד היינו מרדנים כלפי הקב"ה. מכיוון שכך, קצת צניעות והתמקדות בעיקר עשויה לשפר במשהו את הקשר שלנו עם הבורא יתברך (פרק י'): [יב] וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה ה' אֱלֹקֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת- ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת- ה' אֱלֹקֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.

רק על המצע ההיסטורי השלם, כולל ההקשרים הפחות מחמיאים לנו, עשוי לצמוח יעד חינוכי בר השגה. ומעניין שהיעד שמציב בפנינו המחנך הגדול מכולם הוא: (...) לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. [ט] וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם--אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ. כמובן, לצורך כך חייבים לקיים את התנאי: [ח] וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם.

הנה כי כן, רצפט חינוכי מושלם בפרשת השבוע ששמה 'עקב'. כי כמו שהסברנו בשנים קודמות, כדי לזכות לכך צריכים לקבלת עול של העקב בגוף. בכך זוכים לסיום תקופת עקבתא דמשיחא ומגיעים לגאולה האמתית והשלמה מיד ממש. ואז באמת יהיה רק טוב ליהודים.