ללא כל ספק התערער האיזון העדין שהיה קיים מאז קום המדינה בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת והמבצעת. מערכת משפט האוכפת עצמה על שאר הרשויות מערערת בצורה חריפה את תקינות המערכת הדמוקרטית ממש כפי שמערכת משפט נחותה מהשתים תביא לאותה תוצאה.
מאז 1995, השנה בה ניבחר אהרן ברק לנשיאות בית המשפט העליון קרה דבר בישראל. בהדרגתיות אך בעיקביות כפה עצמו בית המשפט העליון בניצוחו המובהק של אהרן ברק, במשולב עם "המהפכה החוקתית" שלו אשר אינה מגובה בהיתר חוקתי, על שאר הרשויות ובכך גרם לעירעור חריף באיזון החיוני בינהם. למעשה, הפקיע בית המשפט העליון את הדמוקרטיה הישראלית וניכסה אך לעצמו, מעשה אשר לא יעשה במדינה מתוקנת והשקול לתפיסת השלטון בכוח ע"י חונטה צבאית. בנוסף ברור הוא כי בית המשפט בנכסו את הדמוקרטיה לעצמו עשה זאת על-מנת לשמר את תפישת העולם ההומוגנית, שמאלנית-קיצונית אשר רווחת במסדרונותיו ובכך הפקיע וממשיך להפקיע באמצעות ממשיכתו – דורית ביניש - את זכויותיהם של מחצית מהעם למשפט צודק ובלתי מוטה.
ישאל הקורא ובצדק: "מי שמך". ובכן ראשית נביא דברים בשם אומרם ולאחר מכן נמשיך דיוננו (הציטוטים המובאים הם מתגובתו של מר שמואל קופר בהארץ מ-1 באוגוסט 2007).
ראשית, ואיך לא, דברי אהרן ברק. כותב זה בסיפרו "על השקפת עולם" עמ' 477, 485: "בעיני מלוא כל הארץ משפט. כל התנהגות אנושית היא נשוא לנורמה משפטית. גם כאשר סוג פעילות מסויים- כגון יחסי חברות או מחשבות סובייקטיביות- נשלט ע"י האוטונומיה של הרצון הפרטי, אוטונומיה זו קיימת, משום שהיא מוכרת ע"י בית המשפט... בכל מקום שיש בו בני אדם חיים, שם יש משפט. אין תחומי חיים שהינם מחוץ למשפט".
אתה הבנת זאת ברוך? זהו האדם בידיו מופקדת היתה המערכת המשפטית. זהו המגלומן שישב בכס נשיאות בית המשפט העליון. אדם זה טוען לבעלות על מחשבותינו הסובייקטיביות כך שאנו מורשים לחשיבה עצמאית רק בחסדו של בית המשפט. האם זו אינה גישת משטרת המחשבה מהסוג הנחות האורווליני? בידוע הוא כי אהרן ברק לא הסתפק בכתיבה תמה, הוא הפעיל משנתו הדיקטטורית המשפטית השכם והערב, ובנוסף כרכה במשנתו השמאלנית קיצונית תוך מניעת האיזון הרעיוני המתבקש בין חבר שופטי העליון ובהשליטו שם אחידות רעיונית ומשפטית מסוכנת מאין כמוה לקיומו של עם ישראל בארצו.
נמשיך. הנה דבריו של מר משה לנדוי, שופט בית המשפט העליון בראיון לארי שביט מתאריך 5 בספטמבר 2000: "הנשיא ברק מוביל לדעתי את בית המשפט העליון ואת הרשות השופטת בדרך לא דרך". עוד ציטוט, "אני חושב שהנשיא אהרן ברק לא השלים ולא משלים עם המקום הראוי שצריך להיות לבית המשפט לבין רשויות המשטר שלנו". ועוד ציטוט: "לא להשליט את המשפט, אלא להשליט ערכים מוסריים מסויימים כפי שהם ניראים לו וזו כעין דיקטטורה משפטית שאינה ניראית לי כלל". ועוד אחד: "כן כוח שילטוני, ...והדבר הזה מסוכן הן למדינה והן לבית המשפט".
מדוע דבריו אלו של מר משה לנדוי לא זיעזעו את אמות הסיפים בבית מחוקקינו? התשובה ברורה ונחרצת, היו אלו ימי שלטונו הבלתי מעורער של בית המשפט העליון בראשות אהרן ברק על מדינת ישראל. כל מי שחשב אחרת מברק וניסה לבטא מחשבותיו היה וודאי כי יתפר לו תיק סחטני-מפוברק מבית מדרשו של המגלומן שבראש, אשר יפעיל את עושי דברו הנאמנים אך לו מהפרקליטות, והלה יושלך אחר כבוד למדבר הפוליטי או לבית הכלא, באין חזרה.
ניכר הוא כי בן דמותו של אהרן ברק היה במחשבתו של מר ג'ורג' אורוול כאשר כתב את "1984" שלו. חלקם של נבחרינו, אוי לבושה, חשו בנוח עם פסיקותיו של זה המגלומן, סך הכל הוא ביטא את רחשי ליבם נוטי השמאל ההזוי וכך, מדוע יתנגדו? נהיר הוא כי אותם פוליטיקאים מהשמאל השפוי ביננו לא חשו בנוח, בלשון המעטה, מהשתוללותו השילטונית-פוליטית של ברק אך כמובן שחששו לבטא זאת מאותן הסיבות דלעיל.
חשוב ונחוץ הוא כי דעות שונות יבוטאו ע"י פרטים ומפלגות פוליטיות, זו נשמת אפה של הדמוקרטיה, אך כאן המקרה שונה. שופט כדוגמת ברק, אשר נתמנה לשיפוט על כל(!) עם ישראל, חייב היה לסנן את דעותיו הפוליטיות ולשפוט משפט צדק ולא כזה המתבסס על האמת היחסית שלו. ברק חטא בכך שלא רק שלא סינן את נטיותיו ושפט לפיהן, אלא פעל ללא לאות להביא את תעתיקי-דמותו לתוך בית המשפט העליון, כאשר ברור הוא כי היה מודע היטב למעלליו ובכך יצר דה-פקטו ניגוד עניינים משפטי אשר היה אמור לפסלו מלשבת על כס המשפט. זה אותו ברק אשר חיצרץ בראש חוצות את "עיקרון המדתיות" ואכן זהו עיקרון חשוב מעין כמוהו בשפיטה, אך הוא עצמו דרסו ברגל גסה בכך שיצר הומוגניות משפטית הנוטה לכיוון פוליטי מונוליטי מסויים, משאך עיקרון זה נגע בו ובדעותיו האישיות. שוב, סיבה טובה לכך שברק אמור היה להיפסל לשפיטה. בכך שהמשיך וישב על כס המשפט ולא פנה לפוליטיקה כפי המתבקש ממעשיו, החטיא וזיהם הוא את מערכת השפיטה העליונה אשר היתדרדרה בזמנו לתהומות האי-אמון הציבורי מאז ועד היום.
נמשיך? ריצ'רד פוזנר, פרופסור למשפט באונ' שיקגו, שופט בית הדין לעירעורים בארצות הברית, נחשב לאחד מגדולי המשפטנים בארה"ב, פרסם לאחרונה מאמר הנוגע ישירות לאהרן ברק ומעלליו במגזין היוקרתי "ניו-רפאבליק". הנה מספר ציטוטים: "הדמוקרטיה בישראל התערערה, בית המשפט תפס את השילטון, משתמש בחוקי הכנסת כטיוטא". בתגובה על מאמרו של רוברט בורק, שופט אחר מבית המשפט העליון של ארה"ב, שכתב כי ברק "מחזיק בשיא העולם ביוהרה משפטית", הגיב מר פוזנר "יש לי חילוקי דעות עם רוברט בורק אבל (באמירתו זו על ברק) הוא התקרב מאד לאמת". מוסיף מר פוזנר: "ברק יצר עוצמה משפטית שגם השופטים האגרסיביים ביותר שלנו לא חלמו עליה", "אפשר בקלות להגדיר זאת כתפיסת שילטון בכוח ניצולה ע"י ברק". אך בזאת לא די, מר פוזנר משווה את ברק ל"נפולאון שלקח את הכתר מידו של האפיפיור והניחו על ראשו".
הנה כך רואים עילויי משפט מארה"ב אשר מחזיקה במסורת משפטית וחוקתית העולה מונים רבים על זו שלנו את הנעשה אצלנו, ואכן הם אינם עושים לברק ולבית המשפט העליון הישראלי הנחות. שוב נשאלת השאלה המתבקשת, מדוע את שרואים אחרים אנו איננו רואים (עם כבוד השופט (בדימ.) משה לנדוי הסליחה, כמובן) ובאים מודעים אנו לנעשה, מדוע איננו עושים דבר בנידון?
יובהר כאן, כי אין לנו חילוקי דעות בנוגע לכישוריו המשפטיים של אהרן ברק. רבים וטובים טורחים לציין את מומחיותו המשפטית. אך מכאן ועד תפישת השלטון בפוטש אנטי-דמוקרטי, מגלומני וכוחני כפי אשר נעשה ע"י ברק המרחק רב. כאן במאמר זה אנו דנים במושג החביב יותר על מערכת השפיטה והוא "היסוד הנפשי" של ברק ולא כישוריו המשפטיים. למען ההגינות עלינו להוסיף ולציין עם זאת כי חוסר תיפקודה של כנסת ישראל בנושאים שילטוניים מגוונים יצר ואקום שילטוני אשר ברק קפץ לתוכו בנפש חפצה. העובדה כי הכנסת אשר לקתה באימפוטנטיות מתמשכת זו, אינה מצדיקה כמובן את מעשי ברק למרות שמקלה עליהם במעט.
בשנת 2006 אמור היה ליפול שוב דבר בישראל, אהרן ברק פרש מכס הנשיא ונעלם מחיינו המשפטיים וטוב שכך. אמורים ההינו לתקן את החורבן המשפטי שהישאיר זה אחריו ולא כך הווה. מחליפתו של ברק, דורית ביניש אמורה היתה להיות מצויידת ביושר אישי וממלכתי ולהודות בטעויות העבר. זה לא קרה. לעומת זאת נצמדה הנשיאה החדשה ל"תיקונים" המבהילים של קודמה כבקרנות המזבח. יובהר כאן כי ברור לכל שדורית ביניש לא יזמה ולא יצרה את "ההפיכה החוקתית", היא ירשה אותה מאהרן ברק. בעייתנו עם דורית ביניש, כפי בעייתנו עם אהרן ברק, היא כי הינה מנסה לנכס את שאינו שייך לה ולמוסד בראשו היא עומדת, דהיינו את הדמוקרטיה הישראלית והשליטה בה, ללא זכות מוסרית וחוקתית.
ניכר הוא כי טיעוני ביניש להגנה על שלטון החוק בתוקפה את פרופ' פרידמן הינם מתחסדים ופופוליסטים, ביניש מגינה אך על שלטונה על מערכות החוק והדמוקרטיה הישראלית ואין בלתו.
זה היושב בראש הממשלה, נו, זה ש"עובד אצלנו", המסובך בחשדות לפלילים ובריא הוא כי עקב כך עניינו יגיע בצורה זו או אחרת לשולחן דיוני הבג"צ, החליט לעשות מעשה ולמנות מתנגד ידוע ל"מהפכה החוקתית" של ברק, את הפרופסור פרידמן כשר המשפטים וכמחליפו של רמון "המנשק", בקוותו כי יוכל לזעזע את אמון הציבור בבית המשפט העליון במדה כזו אשר תאפשר לו לבצע סיכול ממוקד בסמכות בבית המשפט לשופטו, ובכך לצאת נקי מתביעות עתידיות שם.
כפי שקרה עם ועדת וינוגרד אשר מונתה ע"י האולמרט על-מנת לחלצו מאשמת הכישלון במלחמת לבנון השניה אך פעלה (כמצופה) בצורה מצפונית, חסרת פניות ובכך הפכה את הקערה על תקוותיו המעוותות של אותו אולמרט, כך גם הפרופ' פרידמן הכזיב תקוותו של האולמרט. נראה כי הלך-מחשבתו של זה בראש הממשלה החשוד הסידרתי בפלילים, מביא אותו לראות את כולנו כבעלי נטיות ומחשבות מעוותות ואף פליליות וכך הוא נכשל פעמיים, תהליך מקובל בקרב מתנשאים סידרתיים, בהבנת הלך המחשבה של אנשים ערכיים ומצפוניים, אלו בפשטות אינם שייכים לעולם המושגים האולמרטי. הוא קיווה לקלל ויצא נגד רצונו מברך.
הלך מחשבתו והתנגדותו של הפרופ' פרידמן למהלכי ברק בבית המשפט העליון ידועים מקדמת דנא, הוא מעולם לא הסתיר דעתו בנידון ונתן לה פרסום רב בסדרות מאמרים רבות, ועלינו לציין בהערכה רבה כי הינו נאמן למשנתו ופועל ביושר לקידומה. תקוותו של האולמרט כי הפרופ' פרידמן ינשק את היד הממנה, המיטיבה עמו ויפעל לחילוצו מאימת הדין ניכזבה עד כה. הפרופ' מתנהג כפי שאמור הוא להתנהג, הוא אינו מתערב בשיקולים המקצועיים של המערכת. ברור הוא כי האולמרט בחר בפרופ' פרידמן, אך ככלי נגח נגד המערכת המשפטית, רבים שמחים לראות כי הגולם קם על יוצרו וטוב שכך.
מאידך-גיסא, ניראה כי פוליטיקאים רבים אחרים פשוט התבלבלו. אומנם יושרה אישית מעולם לא היתה הצד החזק של "נבחרינו" אך ההינו מצפים מהם לבור את התבן מהבר. ראו נא מי הם אלו המתייצבים לימינה של דורית ביניש במאבקה בשר המשפטים? נכון ניחשתם, מפלגות השמאל ללא יוצא מהכלל. נחשו נא את כיוון החלטותיו של בית המשפט העליון עקב "המהפכה החוקתית" של ברק? נכון ניחשתם, פסיקות שמאלניות חד-צדדיות בעליל. ומכאן ש"נבחרינו" מגלגלי העיניים ממפלגות השמאל אינם מגינים על בית המשפט העליון מתוך שיקולים חסרי פניות אלא בדיוק ההפך מכך, הם מגינים על המשכיות הפסיקות בעלות האג'נדה הפוליטית המובהקת שמאלה. כפי שנשיא המדינה ללא שייכותו הפוליטית הקודמת הינו נשיאם של כלל תושבי מדינת ישראל משאך ניבחר, כך גם בית המשפט העליון ונשיאו/נשיאתו, הינו אמור להיות בית המשפט של כלל העם ולא רק חציו.
לעזרתם, גייסו אלו את פרא ביל מישאל חשין, נו זה שבית המשפט העליון הינו "נחלת אבותיו לעולם ועד". ואולי נכון יותר לומר "חשין המקצץ ממפעל גודעי הידיים בע"מ"? ברי הוא כי אותו מישאל חשין לוקה בתיסמונת חוסר היושרה ממש בדומה לפוליטיקאים. וכי זה אינו מודע לתפיסת השלטון אשר אינה חוקתית וחוקית בעליל ע"י פטרונו ברק? כמובן שיודע ואיך לא, הרי שימש הוא כסגנו של ברק שנים ארוכות. התעלמותו מהצורך בייצוב המצב החוקתי בישראל והתקפותיו שלוחות הרסן נגד הפרופ' פרידמן הפועל בדיוק בכיוון זה, מעידות על התנשאות ללא גבולות וגישת "האתה בחרתנו" השוכנת בו (סביר להניח כי חולק הוא גישה אנטי-דמוקרטית זו עם שופטי עליון נוספים) ומכאן הסכנה האפשרית הטמונה באנשים כדוגמתו לקיומה של מדינת ישראל לאור מצבה הגאו-פוליטי כיום.
ומספר מילים לפרופ' פרידמן. אין ספק כי החזרת המצב לקדמותו היכן שקיים איזון מעשי (איזון מושלם הוא אוטופי) ביו שלוש הרשויות במדינת ישראל הינו חיוני ודחוף. ללא פעולותיך העכשוויות ישראל מתרחקת מהיותה דמוקרטיה כהלכתה, ומשום כך קיומה יהיה מוטל בספק, כך שפועלך הוא מבורך. מאידך-גיסא, אסור עלינו לשכוח כי מערכת המשפט הינה מבצרה האחרון של הדמוקרטיה. קיומה, ביצורה, חוזקה ויציבותה הינה משימה ראשונה במעלה החייבת לעמוד לנגד עיניו של כל שר משפטים וממשלתו. עליך להיות מצוייד בחוכמת דורות על-מנת לא לגלוש לצד השני אשר בו תוחלש המערכת המשפטית בכח האינרציה של פעולותיך. היה זהיר והצנע לכת.
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
