נשיא המדינה, שמעון פרס, גיבש תוכנית מדינית נוספת המציעה לשחרר במהלך תקופה של חמש שנים את כל האסירים הביטחוניים הפלשתינים. כתב מעריב בן כספית שדיווח על כך ב-13 באוגוסט 2007 מציין, כי תוכנית פרס שהינה במתווה של "אסירים תמורת ביטחון" מציעה שחרור האסירים בשלבים (2,000 בכל שנה) בתמורה לפעילות פלשתינית בנושא ביטחון ולהתקדמות הרפורמות ובניית מנגנוני הסדר והביטחון הפלשתינים. לדעת הנשיא פרס, נמסר בכתבתו של כספית, שחרור האסירים יהווה תמריץ עצום בחברה הפלשתינית ויחדש את הלגיטימיות של תהליך השלום בכלל ושל שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל בפרט.
תוכנית פרס מבוססת אפוא על מספר הנחות יסוד:
א) לישראל אינטרס עקרוני "להיפטר" מהאסירים הפלשתינים גם אם לא ימלאו את תקופת המאסר שנקצבה להם.
ב) ניתן להמיר את "בעיית" האסירים לרווח מדיני ולתמורה ביטחונית מצד הפלשתינים.
ג) שחרור כל האסירים יעניק תנופה מחודשת לתהליך השלום.
שחרור כל האסירים, כפי שמציע הנשיא פרס, משמעותו מתן דרור לאלפי טרוריסטים שביצעו ו/או היו מעורבים ברצח של מאות רבות של ישראלים ובפציעתם של אלפים אחרים. ע"פ נתוני הארגון הפלשתיני "חוסאם" נמצאים בבתי הכלא בישראל 9,300 אסירים מהם 587 אסירים המרצים עונשי מאסר מצטברים מעל 50 שנה, 695 המרצים עונשי מאסר בין 15 ל-50 שנה, 436 המרצים עונשי מאסר הנעים בין 10 ל-15 שנה. כלומר, 1,718 הורשעו ונשפטו לעונשי מאסר חמורים. אלפים נוספים נמצאים בשלבים שונים של המשפט וטרם נגזר דינם. באלפי האסירים הפלשתינים:
א) מחבלים מתאבדים שלא הצליחו לבצע את תוכניתם לרצח המוני בגלל תקלה טכנית או שנעצרו קודם לכן ע"י כוחות הביטחון.
ב) ראשי התארגנויות טרור האחראים לשילוחם של מחבלים מתאבדים ולביצוע פיגועים במתווים שונים.
ג) טרוריסטים שרצחו אזרחים ישראלים בסכין, ירי, מטען חבלה ועוד.
ד) "מהנדסים" שהיו אחראים על ייצור חומרי הנפץ ששימשו בפיגועים.
ה) סייענים שהובילו מחבלים מתאבדים ליעדי הפיגוע.
ו) מנהיגים רוחניים של ארגוני הטרור אשר העניקו את ההכשר ההלכתי לרצוח אזרחים.
ז) מאות רבות של אסירים מהחמאס, הג'יהאד האיסלאמי וכן פעילים הקשורים לשלוחות אל-קאעידה בשטחי הרשות הפלשתינית שנעצרו בשנים האחרונות. רבים מהם הם תושבי רצועת עזה.
פרטי תוכנית הנשיא פרס מעלה תמיהות על עצם ההיגיון העומד ביסוד הנחות היסוד שלה. ניסיון העבר מלמד, כי שחרור מסיבי של טרוריסטים בעסקות לחילופי שבויים לא מיתן את המאבק המזוין הפלשתיני, אלא אדרבא העניק דחיפה לגל חדש של טרור. יתירה מכך, גם אם אבו מאזן יצליח לרסן את הטרור למשך חמש שנים, התקופה בה ישוחררו האסירים, כיצד ניתן יהיה להבטיח, כי אלפי הטרוריסטים שיחזרו לרצועת עזה תחת שלטון החמאס ימנעו מפעילות טרור? ותמיהה נוספת - האם הנשיא פרס מאמין, כי שחרור פעילי אל-קאעידה העצורים בישראל יכול באמת להוות זרז לקידום התהליך המדיני?
ההצעה מזכירה מעין "עסקת פרוטקשן", בה הגורם האלים מספק "שקט זמני" בתמורה לשחרור אנשיו. הצד הפלשתיני, ובכללו משטרו של אבו מאזן והאסירים עצמם, אינו נדרש ע"פ ההצעה להביע חרטה על פיגועי הטרור או אפילו למצער לראות במעשי הרצח של ישראלים כפעולות טרור. נהפוך הוא, הפלשתינים מאוחדים בעמדתם הרואה בטרוריסטים הפלשתינים "אסירי חופש" ו"גיבורים". מעבר לסוגיות המדיניות, הצעתו של הנשיא פרס אם תאומץ ע"י הממשלה, תהווה מכה קשה למדיניות סיכול הטרור הישראלית, תציגה כחסרת יעילות ונעדרת יסוד הרתעתי מול ארגוני הטרור.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
