זליכה והדילמה של מבקר המדינה

בימי קיץ אלה יש המגדירים את הויכוח בדבר המשך כהונתו של החשב הכללי כ"הצגה הטובה בעיר". בסוף עוד יגיע לבג"צ ושם יתחיל הסיפור מחדש. אבל, עניין אחד בהקשר זה לא זכה להתייחסות וראוי לאזכור.

מיד עם קבלת ההודעה משר האוצר כי אין בכוונתו להאריך את חוזה ההעסקה שלו מיהר ד"ר זליכה לפנות ליועץ המשפטי לממשלה. פרקליט המדינה השיב במהירות לפנייה והודיע כי הפרקליטות אינה מוצאת עילה להתערב בהחלטת שר האוצר.

אבל זליכה מצידו אינו מרים ידיים. הוא ממהר לבקש פגישה עם מבקר המדינה ונענה מיד. לכאורה ברור מה מבקש החשב הכללי ממבקר המדינה שכה מעריך אותו ואת תרומתו למלחמה בשחיתות. למבקר המדינה בתוקף תפקידו כנציב תלונות הציבור סמכות בחוק לפרסם צו האוסר פיטוריו של עובד ציבור, אשר קודם לכן חשף/התריע על שחיתות/ליקוי במוסד בו הוא מועסק. זאת על-מנת להגן על עובדי ציבור כאלה מפני פיטורי נקמנות של המעסיק. על פניו התמלאו התנאים הדרושים להוצאת צו כזה במקרה של זליכה. הוא התלונן על ראש הממשלה ובעקבות בדיקת מבקר המדינה שהעלתה קיום של ליקויים עד כדי חשש לפלילים, הועבר החומר ליועץ המשפטי לממשלה שהורה, לאחר בדיקה, למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה. עניין לא קל כלל.

חרף האמור, בתום הפגישה עם מבקר המדינה דווח כי זליכה לא ביקש הוצאת צו כזה. רק בא "להתייעצות". המבקר מצידו מסר כי ביקש לקבל מזליכה את כל החומר בעניינו על-מנת שיוכל לשקול אם יש צורך בנקיטת פעולה. נמצאו אפילו גם חברי כנסת שהתלוננו בנושא בפני המבקר וביקשו שיוציא צו הגנה בפני פיטורים לחשב הכללי.

אבל גם אז המבקר אינו ממהר. הוא צריך לבדוק ורק אחרי שילמד את החומר שיוגש לו בנושא יוכל להחליט. כך הוא מסביר בוועדה לביקורת המדינה.

אבל נשאלת השאלה מדוע העיכוב. האם עדותו של ד"ר זליכה לא היתה עדות מפתח בבדיקת התלונה נגד ראש הממשלה? לא סתם תלונה. מדובר בעניין שהתגלגל כאמור עד לכדי חקירה פלילית של המשטרה? האם במצב דברים זה אין זה מן הראוי להעניק לחשב הכללי הגנה מיידית?

נראה שלמבקר המדינה ישנה סיבה טובה לעכב את החלטתו, לבחון ולהתייעץ בנושא. טוב שכך. אין ספק שהמבקר זוכר היטב כיצד נכווה, גם בבג"צ, כאשר החליט בראשית חודש מרס השנה להציג בפני ועדת הכנסת לביקורת המדינה את דוח הביקורת שערך על טיפול הגורמים השונים בעורף, בעת מלחמת לבנון השנייה. זאת מבלי לאפשר לפיקוד העורף להגיב על טיוטת הדוח הסופי. פיקוד העורף עתר לבג"צ בנושא. היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי לא יגן על המבקר. זה נאלץ לפנות לעו"ד פרטי. בסופו של דבר קבע הבג"צ, והמבקר נאלץ להסכים, כי מה שיוצג בפני הוועדה יהיה דוח ביניים תמציתי ללא מסקנות אישיות וללא שאלות מצד הח"כים. רק בימים אלה לאחר שהושלם הליך קבלת התגובות מקיימת הוועדה דיון מלא בדוח.

כל האירוע לא הוסיף יוקרה למבקר ולמוסד הביקורת. עתה כנראה מבקש לינדנשטראוס לשקול היטב את צעדיו בפרשת זליכה. כל זאת כשברקע הודעת פרקליטות המדינה כי אינה מתכוונת להתערב למענו של החשב הכללי. גם היועצת המשפטית של הכנסת פרסמה חוות דעת המסתייגת מהוצאת צו ההגנה. המבקר גם יודע כי גם מעבר לכך ישנם חילוקי דעות בנושא ומתנהל ויכוח ציבורי. נוכח הודעת גורמים בכירים באוצר כי במקרה שיוציא את הצו יעתור המשרד לבג"צ נגד החלטתו, מובנת התנהלותו הזהירה של מר לינדנשטראוס.

למבקר המדינה אין שום צורך בהסתייגות נוספת של בג"צ מהחלטותיו. דומה שאילו היה יכול לפטור עצמו מהדילמה שהחשב הכללי העמיס עליו היה נושם לרווחה.