דיוויד בלאט נכנס מהר מאוד לנעליו של קודמו, פיני גרשון. נכון יותר - לפיו. כמו פיני, שאכל קש בעקבות דבריו על "השחורים" של מכבי תל אביב בהרצאה שנשא לפני קציני צה"ל, כך גם בלאט.
השבוע, כך פורסם, העדיף בלאט לשחק בליגה האדריאטית ולהשתתף רק במשחקי ההכרעה של הליגה הישראלית. הריקושט שספג היה מיידי. יו"ר איגוד הכדורסל, הציע לו לשחק בליגה האקס-יוגוסלבית.
עוד לא יבשו המלים של בלאט וכבר נכונה לו ולנו התמונה העגומה של הפסקת משחק חצי הגמר הראשון של הליגה האדריאטית בלובליאנה. האם בליגה כזאת רוצה בלאט לשחק? בבקשה. את התוצאות ראינו כולנו על המסך.
החלום הוורוד והרטוב של דיוויד אחר, פדרמן, מהאבות המייסדים של השתתפות מכבי תל אביב בליגה הזאת, שאת תוצאותיה טרם ניתן לשער, התנפץ ארבע פעמים:
לראשונה - בהחלטה שלא לקיים את גמר הליגה בתל אביב; בשנייה - בהחלטה לקיים הגרלה בין מכבי תל אביב והכוכב האדום בלגראד בשאלה מי תדורג ראשונה בליגה (בעקבות רצח ראש הממשלה הסרבי ביום שבו עמדה מכבי לשחק בבלגראד עם הכוכב האדום); בשלישית - כאשר המציאות הפוליטית הקשה במדינות אקס-יוגוסלביה התפוצצה ישר בפני אנשי מכבי תל אביב, שעה שהתכוננו למשחק חצי הגמר השני נגד לובליאנה; וברביעית - וכאן כבר התוצאה היא בעיקרה ספורטיבית - באי יכולתה של מכבי תל אביב לנצח את זאדאר, קבוצה מהדרג הבינוני באירופה, שלה הפסידה מכבי בגמר הליגה האדריאטית.
דיוויד בלאט מדבר, אך הוא לא לבד. מאחוריו עומד צוות גדול, מיומן מאוד ביחסי ציבור ובהכוונת דעת קהל. בלאט לא היה אומר מה שאמר בדבר העדפת הליגה האדריאטית וכניסה למעגל המשחקים בארץ רק בשלב הגמר-סל, אלמלא קיבל אור ירוק מהממונים עליו, קרי אני ההנהלה של מכבי.
אני לא משוכנע שאפשר לקבל את דבריו ואת רצונה - אם אמנם זהו רצונה - של מכבי תל אביב. ברשותם אציג לפניהם חלופה אחרת: מדוע לא לשחק בליגה המקומית (כמו שנאמר "הלחם והחמאה של הליגה האירופית") ולהיכנס ישירות לגמר-סל של הליגה האדריאטית?
ולמה לקחת שמחת חיים מהפועל ירושלים והפועל גליל עליון שפעם בעונה, זוכות לנצח את מכבי תל אביב?
ולמה למלא אולמות בקרואטיה, סרביה, סלובניה או מקדוניה - והכל בזכות מכבי תל אביב - ולא לעשות את זה בנהרייה, בחיפה, ברמת גן ובכל מקום שמכבי תל אביב מגיעה אליו?
מה פשר השיגעון הזה לשחק בליגה האדריאטית במקום בליגה הישראלית?
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
