מסירות נפש ביום כיפור

אחד מקטעי הפיוט השמחים ביותר ביום הכיפורים הוא 'מראה כהן' שיר הלל למראה הכהן הגדול שיוצא מבית קדשי הקדשים בשלום בלי פגע. כל עבודת יום הכיפורים והצלחתו תלויה ועומדת גם על מסירות נפשו של הכהן הגדול.

הכהן הגדול שנכנס למקום הנורא. הכהן הגדול שצריך להזכיר את השם המפורש בסילודים ומתוך טהרה גמורה, נוטל נפשו בכפו והולך לעבודת היום. תואר הכהן הגדול יותר מאשר להעניק יוקרה לבעליו הרי שהוא מחייב את בעליו למדרגה רוחנית כה גבוהה שרבים אינם יכולים לעמוד בה.

מעידה הגמרה במסכת יומא (ט.) – "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב 'יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה', 'יראת ה' תוסיף ימים' - זה מקדש ראשון, שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא שמונה עשר כהנים גדולים, ושנות רשעים תקצרנה - זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים. צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום - מכאן ואילך צא וחשוב: כל אחד ואחד לא הוציא שנתו."

לקבל על עצמך תפקיד של כהן גדול בימי בית שני הוא לא רק הפחד התיאורטי מפני העול הנורא והקדוש שמתלווה לתואר. בימי בית שני הכהן המתמנה רואה את רשימת הקברים המתארכת של קודמיו לתפקיד... הדבר המדהים ביותר בסיפור זה שמדברי המשנה (יומא, א', ו') עולה שבתקופה מסוימת בימי הבית השני אנשים היו קונים את תפקיד הכהן הגדול בכסף, וזאת למרות רשימת הקברים המתארכת והולכת.

ודאי שמי שלא קנה את כהונתו ככהן גדול בכסף ידע מה חומרת האחריות הרובצת על כתפיו. הגמרא משתפת אותנו בעוצמת ההתגלות הנלוות לכניסת הכהן הגדול לקדש הקדשים – 'תנו רבנן: אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם: בשנה זו הוא מת. אמרו לו: מניין אתה יודע? אמר להם: בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עמי (לתוך קדש הקדשים) ויצא עמי. והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עמי ולא יצא עמי. אחר הרגל חלה שבעה ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם (המפורש) ' (לט:).

האחריות של הכהן הגדול היא עצומה. כפרתו הפרטית בעדו ובעד ביתו הכרחית בכדי שיוכל לכפר על עם ישראל. ראוי לחשוב על האחריות העצומה שנוטל הכהן הגדול המכניס עצמו תחת זכוכית מגדלת ומקצר בתפילתו ועובד עבודה פיזית מפרך ורציפה מאור ראשון ועד אחרי השקיעה תוך כדי הצום וחיבוט הנפש בדבר זכאותו בדין ויכולתו לבקש רחמים על עם ישראל.

הרי שמסירות נפש שכזו היא דבר עצום. הכהן הגדול יודע שעליו לגלות מסירות נפש כשל נתן אלבז ולמסור את נפשו על טעויות של קרוביו. הכהן הגדול תלוי ביכולתו לצאת בשלום מתוך קדשי הקדשים בעוונותיהם של קרוביו, שכן התנאי הראשון לשליח הציבור הזה הוא ' וכפר בעדו ובעד ביתו', לא כיפר עליהם לוקה כלל ישראל בגללו!

מן הצד השני יודע הכהן הגדול שעליו לגלות גבורה כגבורתו של רס"ן רועי קליין – גבורה נגד האויב השוכן מבחוץ. עליו למסור את נפשו נגד כל אחד ואחד מישראל. עליו לשאת באחריות ולכפר על כלל ישראל על צדיקים, בינוניים ורשעים גמורים – צבור.

הכהן הגדול יודע שמסירות הנפש אינה תיאורטית אלא, מוחשית מאד. מסירות נפש שנדרשת מכל אחד ואחד מאיתנו כפי שמעידות אלפי מצבות בבתי העלמין הצבאיים, רבבות נכים בגופם, או בנפשם שמסרו את נפשם במערכות ישראל.

כל אלו מלמדים אותנו בלשון מודרנית על מסירות נפש למען כלל ישראל. כולם כאחד מצטרפים לשלשלת הנוראה של מסירות הנפש הנדרשת על עם ישראל. שלשלת שאנו נזכרים בה בערגה מתוך דמיון מכאיב ומשמח כאחד – 'אמת, מה נהדר, היה מראה כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים – בשלום בלי פגע'.

במהרה בימינו שנזכה ונתברך מפי כהן גדול, ותתקיים בנו ברכתו – 'יהי רצון מלפניך ד' אלוהינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה, שלא תסתלק מלכות מבית יהודה, ולא יהיו ישראל צריכין לפרנסה זה מזה, ולא תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים שרוצים רק את טובתם המיידית בלי קשר לטובת כלל העם.