איימן זוואהירי, סגנו של אוסאמה בן לאדן בהנהגת אל-קאעידה, התייחס בקלטת חדשה שפורסמה בשבוע שעבר (20 ספטמבר 2007) לשאיפות הגלובליות של המהפכה האסלאמית והפנה את המסר הבא למוסלמים במדינות צפון אפריקה:
"הו, האומה המוסלמית שלנו במגרב (צפון אפריקה), אזור ההיערכות לקרב והג'יהאד! השבתה של אנדלוס (היא ספרד דהיום לידי המוסלמים) היא כפיקדון על צווארה של האומה (האסלאמית) בכלל ועל צווארכם בפרט. לא תצליחו להשיג זאת, אלא באמצעות טיהור המגרב האסלאמי מבני צרפת וספרד אשר שבו מחדש לאחר שאבותיכם וסביכם לא חסו על נפשם בדרכו של אללה כדי לגרשם".
אין זו הפעם הראשונה בה מנהיגי ארגון אל-קאעידה מגדירים את חצי האי האיברי כשטח מוסלמי כבוש, אשר חלה עליו מצוות הג'יהאד עד לשחרורו ולהשלטת שלטון האסלאם בו. באיגרת ששיגר ב- 29 בדצמבר 1994לשיח' איבן באז, המופתי של סעודיה, כתכ אוסאמה בן לאדן את הדברים הבאים:
"בסיכומו של דבר אנו מבקשים מאללה... שהאומה (האסלאמית) תחזיר את כבודה ויוקרתה, תניף מחדש את דגל הייחוד של אללה על כל אדמה אסלאמית גזולה, החל מפלשתין וכלה באנדלוס וארצות אסלאמיות שאבדו בשל בגידתם של מנהיגים ואוזלת ידם של המוסלמים".
לתפיסה זו שותפים האחים המוסלמים החוזרים על משנתם הקוראת למוסלמים בעולם לקום ולהתאחד במאבק לשחרור חבלי "המולדת האסלאמית" שנפלו בידי "הכופרים", "אויבי אללה" ו"אויבי והאנושות". נפילה של אנדלוס מוזכרת בנשימה בנאומיו של מנהיג האחים המוסלמים מוחמד מהדי עאכף בשורה אחת עם אובדן פלשתין, עיראק ואפגניסטן. את הדרך להשגת היעדים האסלאמיים רואה עאכף באמצעות הג'יהאד והמאבק המזוין נגד על שלטון זר הכובש אדמה אסלאמית. באיגרת מ- 26 באוגוסט 2004 מתווה עאכף בפרוטרוט דרך פעולה זו תחת הכותרת "שחרור חבלי המולדת הוא חובה ע"פ ההלכה האסלאמית":
"(ויש לפתח את) תרבות ההתנגדות בהתמודדות עם הפלישה (לשטח המוסלמי), וזו תרבות של העמים הכבושים והמדוכאים, אשר אללה התיר להם את הג'יהאד וההתנגדות כאמצעי להשגת השחרור... תרבות ההתנגדות לכיבוש ולפלישה מתקיימת בכל היבטים: הרעיוני, הצבאי והכלכלי. הניסיון בפלשתין, עיראק ואפגניסטן הוכיח לכול, כי ההתנגדות איננה דרך פעולה דמיונית, אופציית שווא או בלתי אפשרית. היא אופציה אפשרית כאשר רצון בני האומה מתאחד, הם מחזקים ידיהם ביחד, ומתאמים את דבריהם, נשקם ואמונתם לעבר העימות עם הכובש בין אם בא בנשק או שמפציץ אותנו ברעיונותיו, בערכיו או במוסר הפסול שלו".
ישראל אפוא הינה חוליה קטנה בעימות גדול יותר בין האסלאם לבין המערב. קבלת התנאים הערביים ואף "שחרורה" של פלשתין מידי השלטון הישראלי לא יהווה את התחנה הסופית במסע האסלאמי שמובילים האחים המוסלמים וארגון אל-קאעידה, השותפים לחזון של הפצת האסלאם בעולם כולו ולהקמת תשתית ארגונית ברחבי העולם שנועדה ליצור את הבסיס למימושו.
למעשה מהווה ישראל בלם עבור המערב מול נחשול האסלאם הרדיקלי. כל עוד ישראל חסונה ונטועה עמוק במזרח התיכון עיקר האש (תרתי משמע) תכוון אליה. לחץ של אירופה על ישראל לנקוט ויתורים מדיניים שיסכנו את ביטחונה רק יקרבו את מועד פתיחת השלב הבא במתקפת האסלאם והפעם לעבר עומקה של אירופה. גורלה של ספרד לא יהיה שונה מזה של ישראל וכך גם של מדינות נוספות באירופה, אשר הקהילות המוסלמיות הגדולות בהן נתפסות ע"י אל-קאעידה כעורף אסטרטגי ביום פקודה. מול ארגון טרור חובק עולם המטיף לאידיאולוגיה של "טיהור גזעי" ו"ג'נוסייד" אין לנהוג בדרך של פיוס והידברות. זהו מאבק קיומי על דמותו של העולם, בין כוחות של קנאות דתית חשוכה לבין הדמוקרטיה וההומניזם. ישראל עשויה לשמש נדבך מרכזי בקו ההגנה הראשון של אירופה.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
